אליהו לוצקי נ' חניתה דן ואח'

פסק-דין

1.רואים אנו את הבקשה שהוגשה ברע"א 1225/96 כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. נראה לנו שהשופט המלומד שגה בפרשנות פסק דינו של בית משפט זה בע"א 5255/93, לאמור, שההוראות שניתנו לבית המשפט המחוזי לא שללו אפשרות של תיקון ההתנגדות, אם היתה כזו.

2.עוד סבורים אנו חרף הניסוח הבלתי מוצלח של המסמך שהוגש לבית המשפט המחוזי, הנושא את הכותרת "הודעה על בקשה בדרך המרצה", בה נתבקשה דחייה על הסף של הבקשה לקיום הצוואה שניתן להעלות ממנו שהוא כולל גם התנגדות לקיום הצוואה. אכן במסמך האמור כלולים גם נימוקי התנגדות מהותיים.

3.לפי טענות המבקש -המערער בשני התיקים מצויים באמתחתו עוד ארבעה נימוקי התנגדות שלא הועלו באופן ברור (או לא הועלו כלל) בהתנגדות המקורית והם מתייחסים להעדר גמירות דעת של המנוחה, לזיוף תאריך הצוואה, להשוואה בין הצוואה הנדונה לצוואות אחרות ולטענה של פסלות הצוואה שבמחלוקת על יסוד סעיף 34 לחוק הירושה.

עו"ד קראוס הסכים, על יסוד ההנחות שברישת פסק דיננו שהמבקש-המערער יורשה להעלות טענות אלו, מבלי שהוא מסכים לתוכנן.

4.אשר על כן אנו מקבלים את הערעורים במובן זה שאנו מבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי ומרשים למבקש לתקן את ה"התנגדות" המקורית על ידי הוספת ארבע הטענות הכלולות בפסקה 3 לעיל. התנגדות מתוקנת ומסודרת תוגש תוך 15 ימים.

הוצאות לפי תוצאות ההתדיינות אותן אנו קובעים בסכום של 10,000.- ש"ח.

ניתן היום י בניסן תשנ"ז (17.4.97).