הוועד למען שארית יהודי אתיופיה נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

לפנינו עתירה במסגרתה התבקש בית משפט זה להורות למשיבה לפרסם ברבים את "רשימת הממתינים באתיופיה לכניסה לישראל, המצויות אצלה" וכן את הקריטריונים ואמות המידה שעל בסיסם בוחרת המשיבה את המועמדים שייכנסו לישראל מתוך הרשימה.

העותר טוען כי רשימות שונות המצויות בידי המשיבה אשר כוללות מועמדים הממתינים באתיופיה לכניסתם לישראל לא קיבלו מעולם פומביות ולא פורסמו לציבור, כאשר המשיבה מתנגדת לפרסמן ברבים בניגוד לחובתה היסודית לפעול בשקיפות ובפומביות. עוד נטען כי המשיבה נמנעת מלפרסם את אמות המידה והקריטריונים שעל יסודם נבחרים המועמדים שייכנסו לישראל. במענה לפניית העותר נמסר לו על ידי המשיבה כי מדובר במידע אישי, הנוגע לענייניהם הפרטיים של אנשים הממתינים באתיופיה, כאשר חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 אוסר על פרסומו של מידע מסוג זה וכאשר סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, התשמ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) קובע כי רשות אינה רשאית למסור מידע מהסוג האמור. כמו כן צוין כי הקריטריונים לאישור בקשותיהם של הממתינים להיכנס לישראל מפורטים בהחלטות הממשלה שניתנו בעניין.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי ואי מיצוי הליכים. על המבקש מידע המצוי בידי רשות מנהלית לפעול בהתאם להוראות חוק חופש המידע. תקיפת החלטה של רשות לפי החוק האמור, היא בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 17(א) לחוק חופש המידע ופרט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000; וראו גם: בג"ץ 3913/19 העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות ולסביבה נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים (21.11.2019)). העותר לא צירף לעתירתו כל פנייה למשיבה שנעשתה לפי חוק חופש המידע, וממילא לא הוגשה עתירה על החלטה לפי החוק האמור לבית המשפט לעניינים מנהליים. זאת אף אם הוא מבקש סעד של "פרסום" הרשימות והקריטריונים ולא רק את המידע העומד מאחורי הפרסום המיוחל. בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל הניתן לו על פי דין (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.1.2006)).

העתירה נדחית.

ניתן היום, י' באדר התשפ"א (22.2.2021).