תאיה אמג'ד ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

1.בעתירתם מלינים העותרים על כך שהמשיבים לא הכריעו בבקשתם לאחוד משפחות (להלן: אחמ"ש); ומבקשים להורות להם לעשות כן.

מתגובת המשיבים עולה, כי ביום 8.3.96 נשלחה לעותרים דרישה להצגת מסמכים לתמיכה בבקשתם; ברם הדרישה שנשלחה בדואר, הוחזרה למשיבים. בהעדר מסמכים התומכים בבקשת העותרים לאחמ"ש, דחו המשיבים את הבקשה ביום 6.1.97, מן הטעם שלא הוכח כי "מרכז החיים" של העותרים היה בפרק הזמן הרלבנטי בירושלים.

2.(א) דחיית הבקשה מנומקת כחוק והיא מבטאת את הכרעת המשיבים בבקשה, כמבוקש על-ידי העותרים. במצב זה דין העתירה להידחות מחוסר עילה.

(ב) ביום 23.12.97, הודע לעותרים כי הרישיון של העותר מס' 1 לישיבה בישראל פקע כתוצאה מהעברת מרכז חייו אל מחוץ לישראל לתקופה העולה על 7 שנים; והעותרים לא השיגו כנגד המתחייב מהודעה זו.

3.במצב דברים זה, העתירה הנוכחית נדחית על הסף. אין בכך כדי לחסום את הדרך בפני העותרים להגשת עתירה אחרת, לגופה של ההחלטה שלא להיענות לבקשת האחמ"ש.

ניתן היום, כג בניסן תשנ"ח (19.4.1998).