רבקה פופוביץ נ' הרב אליהו בן דהן מנהל בתי הדין הרבניים ואח'

פסק-דין

1.בעקבות התדיינויות בין העותרת לבין המשיבים מס' 2 ו3- (להלן - "המשיבים") בערכאות בתי הדין לעבודה, שנמשכו שנים רבות, נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין על דרך הפשרה בו נפסקו לעותרת פיצויי פיטורין. המשיבים שילמו לעותרת את הסכום שנפסק. העותרת חזרה והגישה תביעה נגד המשיבים, הפעם לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, וטענה כי הסכימה לפשרה מחוסר ברירה. בית הדין הרבני האזורי, בפסק דינו מיום 2.3.01, דחה את תביעתה תוך שציין, בין היתר, כי "הטיעון לא מתקבל על הדעת, אינו ישר" ולפיכך "אין מקום לפתוח שוב בדיונים לאחר הפשרה שפסק ביה"ד הארצי לעבודה".

דעתה של העותרת לא נתקררה ובעתירתה לבית משפט זה מבקשת היא, ככל שניתן להבין את העתירה, לחדש את ההליכים בבית הדין הרבני. משנתבקשה להודיע, לאור התגובה המקדמית שהגישו המשיבים, אם עומדת היא על עתירתה או שהיא חוזרת בה ממנה, הודיעה כי "אפשר למחוק את המשיבים מס' 2 ו3-", אולם "להשאיר את העתירה פתוחה", נגד המשיב מס' 1 שהוא מנהל בתי הדין הרבניים, כדי "ליצור לחץ עליו".

2.לפיכך נמחקת העתירה נגד המשיבים על פי הסכמתה של העותרת. כמו כן נמחקת היא נגד המשיב מס' 1 מחוסר עילה.

המהלכים שבהם נקטה העותרת הם בגדר שימוש לרעה בהליכים. לפיכך תשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח וכן תשלם הוצאות לאוצר המדינה בגין העתירה נגד המשיב מס' 1 בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ד בסיון תשס"א (5.6.01).