תרות עומר סמודי ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשרד הפנים לנמק מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות, אשר סורבה נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק), כפי שהוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ד-2004. בעתירתם מעלים העותרים טענות נגד חוקתיות החוק וכן מבקשים כי יינתן להם צו ביניים המונע את גירושו של העותר 2 מישראל.

העותרת 1 הינה אזרחית ישראל והעותר 2 הינו תושב הרשות הפלסטינית. בשנת 1996 נישאו השניים ובשנת 2000 הגישו בקשה לאיחוד משפחות. בקשתם סורבה בשנת 2001 מנימוקים ביטחוניים. כנגד החלטת הסירוב האמורה הגישו העותרים בשנת 2003 עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה על הסף מחמת שיהוי (בג"ץ 288/03 סמודי נ' שר הפנים (לא פורסם)). בפסק דינו ציין בית משפט זה כי במצב המשפטי הנוכחי שר הפנים אינו מטפל בבקשות חדשות לאיחוד משפחות נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.02, אשר עוגנה בחוק. כן ציין בית המשפט כי העותרים יוכלו לשוב ולפנות בבקשה מחודשת לאיחוד המשפחות, אם הדבר יתאפשר, לאחר מתן פסק הדין העקרוני בענין תקפות החוק, או אם ישונה או יבוטל החוק. בשנת 2004 הגישו העותרים למשרד הפנים בקשה חדשה לאיחוד משפחות, אשר סורבה נוכח הוראות החוק. מכאן העתירה שבפנינו.

דין העתירה להידחות. בפסק דיננו הקודם ציינו כי במצב המשפטי הקיים לא ניתן להעניק לעותרים את הסעד המבוקש. נוכח העובדה שטרם חל שינוי במצב המשפטי וטרם ניתן פסק הדין העקרוני בענין תקפות החוק, לא ניתן להעניק לעותרים את הסעד המבוקש גם בעת הזו. כמובן, שאם ישונה המצב המשפטי, ניתן יהיה לבחון מחדש את בקשת העותרים לאיחוד משפחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ג' באדר ב' התשס"ה (14.3.2005).