צבי בן ארי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים באשמת ביצוען של עבירות מעבירות שונות, ביניהן קבלת כספים במירמה מבנקים ברוסיה.

תוך כדי ההליכים ביקש העותר מן המדינה, כי תעמיד לרשותו לעיון ולהעתקה חומר ראיות המצוי ברשותם של גורמי המשפט והחקירה ברוסיה. משלא נענה לבקשתו, פנה העותר אל בית-המשפט שלפניו עומד הוא לדין, בעתירה כי יצווה על המדינה להיענות לבקשתו. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העותר, והערר שהגיש על החלטה זו לבית-המשפט העליון נדחה אף-הוא.

בערר זה האחרון, כתב חברנו השופט קדמי כי לעניין חומר החקירה שהוא מבקש לעצמו - חומר שהוא נדרש לו להגנתו - "צריך [העותר] לפנות בבקשה מתאימה לגורמים הנוגעים בדבר; ואם תגובתם אינה מספקת אותו - עליו לפעול בהקשר זה במישור המשפט המינהלי".

בפרשו את הדברים האחרונים שציטטנו כפי שפירשם, כתב בא-כוח העותר, ביום 2 במארס 1998, אל מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ודרש כי יביא "על אתר לכך כי כל חומר החקירה הנמצא ברוסיה, שעניינו האישומים 1-4 בתיק שבנדון יעמוד לרשותי לעיון" (ההדגשות במקור - מ' ח'). את מכתבו זה חותם בא-כוח העותר באמירה כי "היה ולא יועמד לרשותי החומר הנ"ל בתוך 24 שעות, יראה הדבר בעיני כסירוב לעשות כן, לענין פניה לבג"ץ".

כיצד תוכל הפרקליטות להיעתר לו - להעמיד לרשותו תוך 24 שעות חומר חקירה המצוי ברוסיה - לבא-כוח העותר פתרונים. ואולם לזכותו של בא-כוח העותר ייאמר - אם אמנם זכות היא - שנתקיים בו הכתוב: אומר ועושה, מדבר ומקיים. חלפו-עברו 24 שעות, וביום 4.3.98 נזדרז בא-כוח העותר והגיש את עתירתו הנוכחית. האמנם סובר בא-כוח העותר, ברצינות, כי פרקליטות המדינה יכולה היתה להיעתר לבקשתו תוך זמן כה קצר: למיום 2.3.98 (בהנחה שמכתבו נמסר לפרקליטות ביום כתיבתו) ועד ליום 4.3.98?

אכן, בפנייתו הנוכחית לבית-המשפט חייב בא-כוח העותר את מרשו בזריזות-יתר. העתירה היא מוקדמת - מוקדמת ביותר - ומטעם זה בלבד דינה להידחות על הסף.

להסרת ספקות אוסיף, כי פסק-דין זה לא יפורש כמטיל חובה על המדינה להיענות לבקשת העותר. שאלה זו, אפשר יבוא זמנה ואפשר לא תיפתר. בין כך ובין אחרת, אנו לא הכרענו בה.

כאמור לעיל, דין העתירה כי תידחה על הסף. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין.

היום, ו' באדר תשנ"ח (4.3.98).

שופטש ופטתשופט