חמדאן חתאם עבדאללה מטייבה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשרד הפנים ליתן טעם מדוע לא תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. כן מבקשים העותרים צו ביניים כנגד גירושו של העותר 2 מן הארץ.

העותרת 1 הינה אזרחית ישראל והעותר 2 הינו תושב האיזור. העותרים נישאו בשנת 1995 ובשנת 1996 הגישו בקשה לאיחוד משפחות, אשר נדחתה מטעמים ביטחוניים. כתשע שנים לאחר שנדחתה בקשתם לאיחוד משפחות, הגישו העותרים עתירתם לבית משפט זה. העתירה לוקה בשיהוי רב, ומטעם זה דינה להידחות. בנסיבות אלו, העתירה שלפנינו הינה, למעשה, בקשה חדשה לאיחוד משפחות, כשהטענה של העותרים היא כי הטעם הבטחוני שהעלו המשיבים פג זה מכבר. מקומה של בקשה חדשה כאמור, אינו בהליכים שלפנינו, ולפיכך דין העתירה להידחות.

ערים אנו לכך שכיום אין בידם של העותרים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות, נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.02 וחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החוק), כפי שהוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשס"ד-2004, אשר קובעים כי בעת הזו לא תטופלנה בקשות לאיחוד משפחות. העותרים מעלים בעתירתם טענות כנגד החוק וחוקתיותו, אלא שענין זה תלוי ועומד בפני בית המשפט בעתירות עקרוניות שהוגשו כנגד חוקתיות החוק. לעת הזאת, איננו רואים לדון בעתירה עקרונית נוספת. זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידיהם עילה לכך, אם ישונה המצב המשפטי, לאחר הינתן פסק דין בעתירות העקרוניות בעניין חוקתיות החוק האמור (בג"ץ 4022/02, בג"ץ 4608/02 ובג"ץ 7102/03), או שתוקפו של החוק יפוג.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' באדר ב' התשס"ה (13.3.2005).