לשכת המסחר תל-אביב והמרכז נ' הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.בעתירה שלפנינו מלינה העותרת על כך שהמחוקק קבע הסדרים שונים בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), בנוגע למכירת מוצרים פנים-מול-פנים, מחד גיסא, ומכירה של מוצרים מרחוק באמצעות שיחת טלפון או כלים דיגיטליים, מאידך גיסא. נטען, כי בעוד שבמקרה הראשון מותר למוכר שלא להחליף מוצר שנעשה בו שימוש, לא כך הוא במקרה האחרון. לטענת העותרת, החוק מאפשר לאדם שרוכש מוצר מרחוק להחזירו ולקבל את כספו חזרה אף אם עשה שימוש באותו מוצר. העותרת מבססת טרוניה זו על האמור בסעיף 14ג לחוק בעמדו מול סעיף 14ו לחוק ומול תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010. מטעם זה מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו על תנאי המכוון אל המשיבות והמורה להן להתייצב וליתן טעם מדוע לא תתקנה את האמור בחוק באופן שיחיל הסדר זהה על החזרת מוצרים בכל סוגי המכירות, כך שמוצר שנעשה בו שימוש לא יהא בר-החזרה.

2.הלכה היא עמנו כי בית משפט זה אינו ממונה על הליכי חקיקה ואין בידו להורות על חקיקת חוק או להכתיב למחוקק את האופן שבו יש לתקן חוק קיים. בית משפט זה יכול רק לבטל חוקים אשר עומדים בניגוד להוראות על-חוקיות שבדיני החוקה (ראו: בג"ץ 6304/09 לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 62 (2.9.2010) וכן ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 439 (1995)). הסעד האמור לא נתבקש בעתירה ולכן לא נדון בו. בנסיבות אלו לא נותר לנו אלא לדחות את העתירה בשל כך שהסעד שנתבקש בה אין בכוחנו לתתו.

3.טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף נובע מכך שהעותרת לא צירפה את הכנסת כמשיבה לעתירה כמקובל בעתירות שנסובו על הליכי חקיקה.

4.לא זו אף זו: סעיף 14ו(א)(2) לחוק, שעניינו, לכאורה, כל "עסקה לרכישת טובין", קובע כי זכות הצרכן לבטל את העסקה מותנית, בין היתר, בכך ש"הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש". העותרת לא סיפקה כל הסבר מדוע הוראת חוק זו לא נותנת לה, לשיטתה, את מבוקשה.

5.העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' באדר ב התשפ"ב (6.3.2022).