יורם בן רווה נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

לאחר שמיעת הצדדים הצענו כלהלן: נוכח עמדת המשיבים, כי המחלה ממנה סובל העותר כשלעצמה אינה נועלת את הדלת בפני הכרה בזכאות ניידות, והשאלה הנבחנת היא תפקודית, יש מקום למשיכת העתירה ולהגשת בקשה חדשה לועדה הרפואית; זאת – גם בהתחשב בעובדה שחלפו למעלה משנתיים וחצי מאז החלטת ועדת הערר. העותר הסכים. בשעה טובה יגיע העותר ביולי 2015 לגיל 67, ולכן עליו להקדים להגיש את הבקשה, ובהגינותה ציינה באת כוח המשיב 1 כי ככל שהבקשה תוגש בזמן הקרוב, בטרם גיל 67, תטופל על יסוד מועד הגשתה גם בהמשך. עוד תמליץ באת כוח המשיב 1 כי הבקשה תידון בהקדם האפשרי; ואנו מצטרפים להמלצה זו. איננו מביעים כמובן דעה לגופו של הנושא הרפואי, אך אנו שבים ומציינים כי הנושא הנבחן הוא הקושי התפקודי. בנתון לכך נמחקת העתירה בהסכמה ללא צו להוצאות.

ניתן היום ו' באדר התשע"ה (25.02.15).