דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

שמואל הרטשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק הדין בבג"ץ 1516/00 ניתן ביום 2 באפריל 2000.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

בהעדר עילה, דין העתירה להידחות. עם זאת מן הראוי לציין כי לעותר הזכות לנקוט בהליך של החמרת מצב אחת לשישה חודשים. לפיכך, אם יבואו לידיו ממצאים המצדיקים זאת יוכל לפנות אל המשיב 2 בבקשה מתאימה ובמועד המתאים.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 2 באפריל 2000.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 1516/00
נפתח
2000
ניתן
2 באפריל 2000
משך
3 עמודים

ההרכב

  • אהרן ברק
  • שלמה לוין
  • אליעזר ריבלין

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 1516/00 שמואל הרטשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (2.4.2000)

הנוסח המלא של פסק הדין.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1516/00

בפני: כבוד הנשיא א' ברק · כבוד המשנה לנשיא ש' לוין · כבוד השופט א' ריבלין

העותר: שמואל הרטשטיין

נגד

המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה · 2. המוסד לביטוח לאומי · עתירה למתן צו-על-תנאי

פסק-דין

1.בחודש אפריל 1995 פנה העותר למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר במחלת הגב שלו כתאונת עבודה. בקשתו נענתה.

בחודש יוני 1996 קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כי לעותר נכות בשיעור של 10% בתוספת של 5% המוענקת לו מכוח הוראת תקנה 15 לתקנת הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956-. על החלטה זו לא הוגש ערעור לוועדה הרפואית לעררים של המוסד.

זמן קצר לאחר מכן הגיש העותר למוסד לביטוח לאומי בקשה להכרה בהחמרה במצבו, אלא שרופאת המשפחה שלו, שנתנה בידו אישור באשר לטענת ההחמרה, חזרה בה והעותר לא נבדק.

בחודש אפריל בשנת 1977 פנה העותר בשנית בבקשה להכיר בהחמרה במצב בריאותו. הוא הציג בדיקות T. C שנערכו לו בשנת 1996, הוזמן לבדיקה בפני ועדה רפואית, ונשלח לבדיקות חדשות. הוועדה מצאה כי אין שינוי בממצאים הרפואיים והשאירה על כנה את דרגת הנכות שנקבעה לו.

על החלטה זו ערער העותר בפני ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי וזו דחתה את הערעור משהגיעה למסקנה כי אין החמרה במצבו.

2.כנגד החלטת ועדת העררים הגיש העותר תביעה "על רשלנות וחוסר יושר" מצד המוסד לביטוח לאומי. תביעה זו הפכה לערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים והוא נשמע בפני בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין מצא, ביום 7.7.98, כי הועדה נהגה כראוי אולם החזיר את הדיון אליה לצורך התייחסות לממצאי בדיקת I. R. M שנערכו לעותר. הועדה בדקה את העותר בשנית וציינה כי לעניין ההכרה בנכותו חשוב הביטוי הקליני המעיד על מגבלה בתנועותיו יותר מהממצאים של בדיקת הרנטגן. מבחינה אובייקטיבית - קלינית, כך מצאה, אין החמרה במצבו של העותר.

3.כנגד החלטה זו שב העותר וערער לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין מצא כי הועדה הגדילה מעשות בהתייחסה לבדיקות הרבות וכי "פעלה בדיוק במפורט ובמנומק כפי שנצטוותה לעשות". משמצא שלא נפלה טענות משפטית בהחלטת הועדה, דחה בית הדין האזורי לעבודה את הערעור.

על החלטה זו ביקש העותר לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה. טענותיו כללו בעיקרן טענות שברפואה. בקשתו נדחתה משלא הצביע על שאלה משפטית המצדיקה ערעור שני. גם היום, אין בעתירה כדי להצביע על טעות בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, שיש בה כדי להצדיק המצדיקה התערבותו של בית משפט זה.

בהעדר עילה, דין העתירה להידחות. עם זאת מן הראוי לציין כי לעותר הזכות לנקוט בהליך של החמרת מצב אחת לשישה חודשים. לפיכך, אם יבואו לידיו ממצאים המצדיקים זאת יוכל לפנות אל המשיב 2 בבקשה מתאימה ובמועד המתאים.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כו' באדר ב' תש"ס (2.4.2000).

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים