אופיטק שיטות וריהוט בע"מ ואח' נ' בית משפט השלום באר שבע ואח'

פסק-דין

1.המשיב 4 לעתירה (הבנק) הגיש כנגד העותרים תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בבאר-שבע. העותרים, מצידם, הגישו בקשת רשות להתגונן.

ביום 23.4.98 ניתן, על ידי רשם בית משפט השלום בבאר-שבע (א' באומגרט), פסק דין חלקי לפיו חויבו העותרים לשלם לבנק את סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת.

ביום 17.9.98 באו הצדדים לכלל הסכמה להביא לביטול פסק הדין החלקי ורשם בית משפט השלום בבאר-שבע (מ' בר עם) נתן תוקף להסכמה זו. בד בבד הוסכם בין באי כוח הצדדים על מחיקת תובענה, שהוגשה על ידי העותרים, כנגד המשיב 4, לבית משפט השלום ברחובות.

2.ביום 5.7.99 פסק רשם בית משפט השלום בבאר-שבע כי יש ליתן לעותרים רשות להתגונן, זאת בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט. על החלטה זו ערערו העותרים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אלא שערעורם לא הגיע לכלל בירור שם. במסגרת הליכי קדם הערעור טען הבנק כי בית המשפט המחוזי חסר סמכות עניינית לדון בערעור. לאחר הגשת סיכומים בכתב בשאלת הסכמות, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת הרשם נשוא הערעור - להעניק לעותרים רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערבון - הינה "החלטה אחרת" במובן סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד1984- (להלן: החוק), שכן אין היא מסיימת את הדיון בתיק; לפיכך, כך נפסק, הסמכות העניינית לדון בערעור מסורה לשופט בית משפט השלום בהתאם להוראת סעיף 96(ב) לחוק. הערעור הועבר איפוא לדיון בבית משפט השלום, כמצוות הוראת סעיף 79(א) לחוק.

3.בעתירתם מעלים העותרים טענות שונות כנגד נכונותן של ההחלטות האמורות, ומבקשים כי בית משפט זה יבחן את "חוקיותן" ויורה על ביטולן.

בית המשפט הגבוה לצדק אינו המקום לתקיפת נכונות ההחלטות השיפוטיות נשוא העתירה. ההשגה על החלטות אלה היא בדרך של הגשת ערעור, או בקשת רשות ערעור - לפי העניין, לבית המשפט המוסמך. למותר לציין כי אין בקביעתנו זו כדי להביע דעה בנוגע לנכונות טענות העותרים לגופן.

לאור האמור החלטנו לדחות את העתירה על הסף.

ניתן היום, כו' באדר ב' תש"ס (2.4.2000).