נדאל שיך אלעיד ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

העותרת 2 (להלן: העותרת) היא תושבת עזה, וכנטען בעתירה היא נשואה לעותר 1 שהוא תושב קבע בישראל, ולהם בן משותף. העותרת טוענת כי היא ובנה סבלו מהתנכלויות בעזה, ומאז חודש פברואר 2017 הם נמצאים בישראל. העתירה דנן הוגשה ביום 20.2.2017, בד בבד עם הגשת בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק); ועניינה של העתירה בבקשה שהעותרת לא תגורש מן הארץ עד שתתקבל החלטה בעניינה.

ביום 20.2.2017 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת, עד להחלטה אחרת, ונתבקשה תגובת המשיבים. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, הואיל וטרם ניתנה בעניינם של העותרים החלטה מנהלית כלשהי שניתן להשיג עליה, וטרם חלף המועד הקבוע בחוק למתן החלטה בבקשה שהוגשה, שהוא שישה חודשים (סעיף 3א1(ד) לחוק).

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אכן אינה מכוונת נגד החלטה מנהלית קונקרטית – ובנסיבות אלה אין מקום למתן סעד על ידי בית משפט זה (ראו למשל, בג"ץ 6256/15 שרוק נ' שר הפנים (13.10.2015)). המשיבים לא ציינו אם בדעתם לפעול להרחקת העותרת מן הארץ, או אם פתוחה לפניה הדרך לבקש מאת מי מהגורמים במשיבים כי לא תגורש עד לקבלת החלטה; כך או אחרת, ככל שיוחלט להרחיק את העותרת מישראל – המשיבים יתנו בידה פרק זמן סביר על מנת שתוכל לנקוט צעדים מתאימים.

סוף דבר, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' בתמוז התשע"ז (3.7.2017).