יוחאי טל בן שלוש נ' פרקליטות המדינה ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

בעתירה זו מבקש העותר, יוחאי טל בן שלוש, כי נורה למשיבות 2-1, פרקליטות המדינה ויחידת תביעות מרכז של משטרת ישראל, "על פתיחת תיק החקירה ועל העמדתם לדין של המשיבים 3-4 [...] או לחילופין על נקיטת צעדים אחרים נגדם". זאת בעקבות דחיית ערר שהגיש העותר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה, על סגירת תיק החקירה הפלילי שנפתח נגד המשיבים 4-3, בגין תקיפתו, משנמצא כי "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין ובהיעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין פלילי".

בעתירה הועלו טענות רבות כלפי עצם סגירת תיק החקירה על-ידי משטרת ישראל, ודחיית הערר על-ידי פרקליטות המדינה. לצד אלה, כבר בראשית הדברים נטען, כי הערר הוגש על-ידי העותר עצמו, מבלי שעיין קודם לכן בחומרי החקירה, וללא ליווי משפטי מקצועי. בהקשר זה טענה ב"כ העותר, כי בקשה שהגישה למשיבות 2-1, לאפשר הגשת ערר חוזר או בקשה לעיון מחדש – נענתה בשלילה.

בעקבות טענה מקדמית זו, ביקשתי מאת ב"כ העותר להגיש לתיק בית המשפט את ערר העותר על החלטת הסגירה, משהתברר כי לא צורף כנספח לעתירה.

ביום 13.1.2022 הודיעה ב"כ העותר כך:

"1. העותר עת שהגיע לתחנת המשטרה על מנת לברר מה עלה בגורל תלונתו ותיק החקירה התבשר כי התיק נסגר וכל שניתן לעשות הינו להגיש ערר כנגד החלטת הסגירה.

2.בעצת אחת מהשוטרות בהן נתקל (הוא אינו זוכר את שמה), כתב העותר את הערר בכתב ידו במקום ונתן לשוטרת להעברתו לסמכות המחליטה.

3.העותר לא העתיק ו/או צילם העתק מהערר ומשכך אין בידו להמציא את הערר".

נוכח הודעה זו, ביקשתי מאת ב"כ המשיבות 2-1 להגיש את ערר העותר על החלטת הסגירה, לתיק בית המשפט – וכך נעשה. אחר זאת, קבעתי כדברים האלה:

"לאחר עיון בערר העותר על החלטת הסגירה, כפי שהוגש לתיק בית המשפט על-ידי המשיבים (שניכר כי נכתב 'על רגל אחת', במילים ספורות, ללא היכרות כלשהי עם חומר החקירה, וללא טענות משפטיות); בהינתן טענת ב"כ העותר, כי בקשה שהגישה 'לאפשר שקילת הגשת ערר / עיון חוזר בהחלטה בערר [...]' קודם להגשת העתירה – נדחתה, אף ש'הערר הוגש באמצעות העותר ללא שהוצגו טיעונים משפטיים אלא 'מדם ליבו''; ובשים לב למכלול הנסיבות שפורטו בעתירה, הן לגבי החבלות הקשות שספג העותר, הן לגבי חומר הראיות – יודיעו המשיבים אם הם נכונים לאפשר לעותר להגיש ערר חוזר על החלטת הסגירה, הפעם באמצעות באת-כוחו. יובהר כבר עתה, כי הדברים אמורים לגבי מקרה פרטני זה, בנסיבותיו הקונקרטיות, מבלי שיהא בכך משום תקדים למקרים אחרים".

עתה הודיעו המשיבות 2-1, כי "הם נכונים לאפשר לעותר להגיש ערר חוזר על החלטת הסגירה, הפעם באמצעות באת-כוחו, וזאת תוך שכלל טענות המשיבים שמורות להם, לרבות עמדתם כי ערר העותר, ללא קשר לאופן בו הוגש על-ידו, נבחן באופן יסודי ומקיף, תוך בחינת מלוא התשתית הראייתית הקיימת בתיק, ותוך שיובהר, כפי שציין בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 19.1.2022, כי אין בכך משום תקדים למקרים אחרים".

נוכח הודעת המשיבות 2-1, על נכונותן לאפשר לעותר להגיש ערר חוזר על החלטת הסגירה, באמצעות באת-כוחו, מיצתה העתירה את עצמה במתכונתה הנוכחית, ודינה להימחק. למען הסר ספק יודגש שוב, כאמור בהחלטה מיום 19.1.2022, כי הסכמת המשיבות 2-1 שניתנה לגבי העניין דנן, אין בה כדי להוות תקדים למקרים אחרים; כל מקרה ונסיבותיו-הוא.

העתירה נמחקת אפוא בזאת; טענות הצדדים שמורות להם לעתיד לבוא.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' בשבט התשפ"ב (1.2.2022).