דלית נדל נ' שופט בית המשפט לתעבורה, מאיר דרורי ואח'

פסק-דין

בגדר משפט המתנהל נגד העותרת בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב, חזרה בה המדינה מכתב-האישום. ברם, בית-המשפט לתעבורה לא זיכה את העותרת, כאמור בסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-, אלא הורה על המשכת הדיון, תוך מתן הזדמנות לעותרת להגיש את טיעוניה בדבר סמכותו להמשיך בדיון. משכך, פנתה העותרת לבית-משפט זה בעתירה בה ביקשה כי נורה על זיכויה.

בתוך כך, ובתשובה לעתירה, חזרה בה המדינה - לאחר בחינה נוספת - מעמדתה לפיה ביקשה לחזור בה מכתב-האישום. ברם, השאלה העומדת לפנינו היא אם בית-המשפט הגבוה לצדק הוא הערכאה הנכונה לבירור טענות מסוג זה. כידוע, בהליכים פליליים לא ניתן לערער על החלטת ביניים, והחלטת ביניים עשויה גם להתייחס לסמכותה של אותה ערכאה. בין כך ובין כך, נפסק בבג"ץ 1657/01 בריק נ' השופטת רות אבידע (לא פורסם) שדן במקרה זהה, כי אכן טענות כנגד המשכת המשפט, לאחר שהמדינה חוזרת בה מאישום בהליכים פליליים, יש להעלות כטענת סף במשפט, או בתום המשפט בפני ערכאת הערעור.

לא מצאנו בטענותיו של בא-כוח העותרת עילה לסטות מהלכת בריק. אך מובן הוא, כי העותרת תעלה טענותיה, המעוררות שאלות לא פשוטות, תחילה בבית-המשפט לתעבורה, ואם הטענה תידחה - בהליכים ערעוריים.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ל' בתשרי תשס"ג (6.10.02).