סימון בן-ארי נ' לשכת נשיא מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

1.העותר הורשע בעבירת רצח ומאז יום 21.5.92 מרצה עונש של מאסר עולם. ביום 5.9.98 הגיש בקשה לחנינה ולקציבת העונש שהטיפול בה עוכב עד להכרעה בבקשתו למשפט חוזר. משנדחתה ביום 3.2.99 בקשתו למשפט חוזר התחיל הטיפול בבקשתו לחנינה ולקציבת העונש. ביום 6.3.00 עתר העותר לבית משפט זה נגד המשיבים לבוא ולתת טעם מדוע לא מטופל ענינו "בעדיפות ראשונה".

2.לפי הודעת פרקליטות המדינה (השלישית) סיים המשיב מס' 2 ביום 28.11.00 את הטיפול בבקשה וביום 30.11.00 הועברה המלצתו למשיב מס' 1 לשם קבלת החלטה בבקשת העותר. בכך באה עתירתו של העותר על סיפוקה.

יצוין כי בתשובה לשאלה שהוצגה לעותר, אם הוא עומד על עתירתו או שהוא חוזר בו ממנה, ביקש העותר "לדרוש מהמשיב מס' 1 לומר כמה זמן דרוש להם לסיים את הטיפול". בקשה זאת חורגת מתחומיה של העתירה ואין לה מקום גם לגופה.

3.העתירה נדחית.

ניתן היום, ט"ו בטבת תשס"א (10.1.01).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.