רגבים נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

א. עתירה זו עניינה בניה בלתי חוקית של מסגד בכפר באיו"ש. המסגד נבנה מעיקרו בקומה אחת ונפתחו נגדו ב-1994 הליכי אכיפה אשר לא מומשו, וכתום 15 שנה נסגר התיק ב-2009, שכן תכנית מיוחדת באיזור מאפשרת בניית מבני דת, אף שנדרש רשיון בניה; נבנתה בהמשך תוספת למסגד וכיום הוא בעל שתי קומות וצריח גבוה.

ב. העתירה, שהוגשה במארס 2016, ביקשה עצירת הבניה החדשה והוצאת צו הריסה. לא ניתן צו ארעי (החלטת השופט דנציגר מ-11.5.16). מטעם המדינה נטען, מעבר לטענת אי צירופם של משיבי המסגד או הכפר, כי העותרת מתעברת על ריב לא לה, וכי אמנם המדובר בבניה ללא היתר אך בתחום תכנית שבתוקף, שבשטחה הוחלט בשעתו לגבי תכניות מתגבשות (בג"ץ 5118/95 שתאת נ' מועצת התכנון העליונה (2015)) שלא תהיה בהן לעת זו אכיפה, ולא כל שכן איפוא בתכנית שבתוקף. ועיקר, נטען כי על פי הפסיקה יש לכבד את סדרי העדיפויות של המשיבים באכיפה, גם אם תוצאותיהם אינן נוחות, לעתים גם למשיבים עצמם.

ג. איננו רואים מנוס מאי היעתרות לעתירה, גם אם לא נידרש לאי צירופם של משיבי המסגד והכפר, מן הטעם של אי התערבות בסדרי העדיפויות שקבעו לעצמם המשיבים, ושאליהם נדרשה הפסיקה לא אחת. לא נכחד, כי רוחנו אינו נוחה כל עיקר מבניה בלתי חוקית, בכל מקום באיזור; צר לנו. הדבר אינו תואם גישה של חוק ותורם להפקרות. אך בהינתן לצערנו ריבוי בניה בלתי חוקית, אין ככלל מנוס – בהקשרים מעשיים – מכיבוד סדרי העדיפויות של המשיבים הפועלים באילוצים. בנסיבות המיוחדות של המקרה חל גם האמור מעלה באשר לשטח הספציפי בענין שתאת. איננו נעתרים איפוא לעתירה והיא נמחקת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בשבט התשע"ז (15.2.2017).