אילנה יהודאי נ' רשות הרישוי הר-אדר ואח'

פסק-דין

העותרת הצביעה, כך מתברר בדיעבד מהחלטות המשיבה 7 שניתנו במהלך הדיון, על אי התאמה בין היתר הבניה שניתן בזמנו לפני למעלה מ-20 שנה לבין התוכנית החלה. ככל הנראה, כך עולה מהחלטת מועצת התכנון העליונה, מדובר בבעיה רוחבית.

תוך כדי ההליכים שלפנינו ניתנו החלטות של המשיבה 7, בעקבותיהם הוחלט על הליכי תכנון מחדש. נראה לנו כי החלטות המשיבה 7 יצרו מציאות חדשה לפיה יש לפעול, והעתירה כפי שהיא אף שהצביעה על בעיה עתיקת יומין – התייתרה.

מעבר לנדרש: העותרת לא הגישה כפי שחייבת היתה לעשות ערר בעניין היתר הבניה כפי שמאפשר סעיף 36(1) לחוק תכנון ערים כפרים ובניינים משנת 1966 הירדני. בנסיבות אלה מנועה היא להעלות את טענותיה התכנוניות לראשונה במסגרת בית משפט זה.

על הצדדים כולם לפעול כאמור בהחלטות המשיבה 7, ובמסגרת הליכי התכנון תישמר זכות הטיעון של כל הצדדים.

בנסיבות אלה אין מקום להמשך הדיון בעתירה ובבקשת הביניים שהוגשה בגדרה.

העתירה נמחקת. אין צו להוצאות. צו הביניים מתבטל.

ניתן היום, י"ח כסלו, תשס"ח (28.11.2007).