שירותי בריאות כללית ואח' נ' משרד הבריאות ואח'

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

עניינה של העתירה דנא היא בהחלטת המשיבה 3 לבטל את האישור שניתן לעותר 2 (להלן: העותר) לשמש "רוקח אחראי" של מינהל האספקה של המשיבה 1 וזאת לתקופה של שלושה חודשים. על-פי העתירה, החלטה זו עתידה להיכנס לתוקף ביום 24.1.2015. בעתירה נתבקש גם צו ביניים, לפיו ייאסר על מי מן המשיבים לאכוף את ההחלטה בעניינו של העותר, עד להכרעה בעתירה.

בתגובתם טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי שהינו הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים. הוסבר, כי ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה מכוח סעיף 1 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981, ועל-פי פריט 21(14) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 - יש לתקוף החלטות בעניינים אלה באמצעות הגשת עתירה מינהלית לבית משפט לעניינים מינהליים.

לטענת העותרים, תגובה זו של המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם הטענה המרכזית בעתירתם, לפיה ההחלטה בעניינו של העותר ניתנה בלי שיהיה לה מקור סמכות בדין, וכי ההחלטה ניתנה על סמך "נוהגים ומסמכים פנימיים של המשיב 1". משכך, נטען, הרי שיש לדון בעתירה בבית משפט זה, כבכל עתירה, שעניינה הפעלת ביקורת על הרשות המינהלית.

לאחר העיון, נראה כי הדין עם המשיבים ולעותרים אכן עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מינהליים. כאמור לעיל, עמדת המשיבים היא כי הסמכות לבטל את האישור שניתן לעותר לשמש כרוקח ראשי שאובה מפקודת הרוקחים. מכאן, שאף אם העותרים טוענים כי לא ניתן למצוא בפקודת הרוקחים סמכות כאמור, הרי שהמחלוקת בין הצדדים ממוקדת בפרשנותה ובהיקפה של פקודת הרוקחים - שהסמכות לדון במרבית העניינים הנובעים ממנה נתונה לבית משפט לעניינים מינהליים, כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, אין מקום שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יידרש לעתירה דנא.

בנסיבות האמורות, העתירה נמחקת.

ניתן היום, כ"ח בטבת התשע"ה (19.1.2015).