ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותרת 1, תושבת בקה-אלגרבייה, נישאה בשנת 1991 לעותר 2, תושב מחנה הפליטים פארעה שליד שכם.

בשנת 1996 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות, אולם בקשה זו סורבה על-ידי המשיבים ביולי 2002, על רקע החלטת הממשלה דאז, שלא להתיר איחוד משפחות. עתירה שהוגשה כנגד החלטה זו (בג"צ 11155/02), נדחתה בחודש אוקטובר 2003, על רקע פעילותו של העותר 2 בארגון החזית הדמוקרטית, וכן בשל עברו הפלילי. בהמשך לדחייתה של העתירה, הורה בית-משפט זה לעותר 2 לעזוב את תחומה של מדינת ישראל לא יאוחר מתאריך 16.11.2003.

בתאריך 6.2.06, ולאור הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"א-2005, הגישו העותרים בקשה חדשה לאיחוד משפחות. לבקשה זו טרם ניתן מענה על-ידי המשיבים, ובא כוחם של העותרים, אשר סבר כי "לא תתקבל תשובה בזמן הקרוב", מיהר להגיש עתירה זו, ויחד עימה עתר לקבלת צו-ביניים המורה למשיבים להימנע מהרחקת עותר 2 מישראל. בקשה אחרונה זו לקבלת צו-ביניים מעוררת תמיהה, בלשון המעטה, שהרי מכוח פסק דינו של בית משפט זה מחודש חשוון תשס"ד (אוקטובר 2003), היה אמור עותר 2 לעזוב את ישראל כבר לפני למעלה משנתיים, ומותר לתהות כיצד מתיישב אי-קיומו של פסק הדין עם ניקיון כפיים בו חייב כל מי שבא בשעריו של בית משפט זה ועותר לקבלתו של סעד!

כך או כך, עתירה זו היא מוקדמת, ומטעם זה דינה להידחות על-הסף. בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות הוגשה למשיבים לפני זמן קצר בלבד. מטבען של בקשות כאלה, הדורשות בדיקה יסודית, כי הן אינן יכולות לזכות במענה מיידי. השערת בא כוחם של העותרים, לפיה ההחלטה בבקשת שולחיו אינה נראית באופק, אף היא אינה יכולה לזכות את העותרים בסעד. העולה מכך הוא, כי ההליכים בהם נקטו העותרים טרם מוצו, ואין בפנינו כל החלטה העומדת לביקורת או בחינה. מיותר לציין כי לאחר שתתקבל החלטה בעניינם של העותרים, וככל שהתא בידם עילה לעשות זאת, תהא שמורה להם הזכות לשוב לבית-משפט זה ולטעון את טענותיהם.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ו' באדר תשס"ו (6.3.06).