חוסיין עלי רמאל נ' פרקליטות המדינה - המחלקה להנחיית תובעים ומוסמכי היועץ ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

עתירה זו מופנית כלפי החלטת המשיבה 1 שלא לבטל קנס מינהלי, שהושת על העותר בגין עבירה של עבודה אסורה, לפי סעיף 243(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

לטענת העותר, השתת הקנס הריהי ענישה רטרואקטיבית פסולה, שכן העבודות שמחמתן הושת הקנס בוצעו עובר לכניסתן לתוקף של תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – תכנון ובנייה), התשע"ח-2018.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

כפי שנקבע לאחרונה בבג"ץ 1938/20 זוהר נ' פרקליטות המדינה (21.5.2020), הדרך להשיג על דחיית בקשה לביטול קנס מינהלי היא בהגשת בקשה להישפט בתוך 30 יום ממועד המצאת הודעת הדחייה, בהתאם לסעיף 8א(ה) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985. הדבר צוין במפורש על גבי ה החלטה שנשלחה לעותר.

מועד זה אמנם חלף זה מכבר, אולם המשיבים הודיעו שלא יתנגדו להארכת המועד, ככל ותוגש בקשה לערכאה הפלילית המתאימה בתוך 14 יום ממועד פסק הדין בעתירה זו; קרי – בקשה להארכת מועד להישפט בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985.

כאמור בעניין זוהר הנ"ל, לא יידרש בית המשפט הגבוה לצדק לעתירה כאשר עומד לו, לעותר, סעד חלופי יעיל. בפרט כך, מקום שבו נקבע מסלול סטטוטורי קונקרטי להשגה או ערעור על החלטה מינהלית מן הסוג הנתקף בעתירה.

העתירה נדחית אפוא על הסף; ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪.

ניתן היום, ח' בסיון התש"פ (31.5.2020).