אומיימה מוחמד תאופיק חציב ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.החלטתו של משרד הפנים מיום 16.11.00, לפיה יש לדחות את בקשת העותר 2 למתן אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל הינה נשוא עתירה זו.

2.העותרת 1 היא אזרחית ותושבת ישראל, ואילו העותר 2, בעלה, הינו תושב השטחים. לבני הזוג שלושה ילדים והם מתגוררים בכפר ברטעה שבאיזור המועצה המקומית בסמ"ה. ביום 16.11.00 דחה המשיב מטעמים ביטחוניים את הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה על ידי העותרים (נראה, שהבקשה הייתה אף לקבלת אזרחות). על החלטת דחיה זו הוגשה העתירה. במסגרת העתירה מתבקש אף צו ביניים שימנע את גירושו של העותר 2 עד להכרעה סופית בעתירה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. העובדה שבמשך למעלה משלוש שנים לא פעלו העותרים כנגד ההחלטה מצביעה על כך שזנחו את בקשתם המקורית, מה גם שסביר כי מאז השתנתה התשתית העובדתית אשר עמדה בבסיסה של ההחלטה. העתירה דנא, בעת הזו, הינה למעשה בבחינת בקשה חדשה לאיחוד משפחות (בג"ץ 8663/03 אבו עגאג נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 8662/03 שריף נ' שר הפנים (לא פורסם)). אלא, שבמצב הנוכחי אין המשיב בודק בקשות חדשות עקב הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003. בקשה חדשה לאיחוד משפחות יכול שתוגש למשיב, אם תימצא לעותרים עילה לכך, לאחר שיינתן פסק דין בעתירות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה כנגד חוקתיות החוק וכנגד החלטת הממשלה מיום 12.5.02 (בג"ץ 4608/02, 4022/02, 7102/03), ובכפיפות לתוצאות פסק הדין.

העתירה נדחית אם כן על הסף.

ניתן היום, י"ב באדר תשס"ד (5.3.04)