אבן יהודה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

העתירה נדונה בדחיפות, בשל לחץ הזמן של המועדים שנקבעו לקיום הבחירות למועצה האזורית חבל מודיעין, ובשל לחץ הזמן אנו נאלצים גם לתת את פסק הדין על אתר, על חשבון הפירוט של ההנמקה.

על פי סעיף 17(ג) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח1958-, היה לשר הפנים, בנסיבות המקרה, שיקול דעת בשאלת המודד הכללי לבחירות. השר אצל את סמכותו למנהל הכללי של המשרד. לדעתנו אצילה זאת עומדת עדיין בתוקף. המנהל הכללי החליט שלא לקבל את המודד שהוצע על ידי המועצה האזורית, שהיה מודד של נציג ל750- תושבים, ולקבוע מודד של נציג ל300- תושבים. כתוצאה, הישוב לפיד, שלפי ברירת המחדל, אילו חל כאן סעיף 17(ד), היה זכאי לקבל 2 נציגים מתוך 22 חברי מועצה, יקבל 3 נציגים מתוך 30 חברי מועצה, ועוד 3 ישובים יקבלו, כל אחד, 2 נציגים. המנכ"ל הסביר בתצהיר שהגיש לבית המשפט את השיקולים שהביאו אותו לקבוע את המודד שקבע. למעשה השאלה העיקרית בפנינו, אם לא השאלה היחידה, היא אם החלטת המנכ"ל לוקה בחוסר סבירות, עד כדי כך שבית המשפט צריך לפסול אותה. לדעתנו התשובה שלילית.

אמנם סעיף 17(ד) לצו המועצות האזוריות, ובעיקר היחס בין סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), מעורר קושי ועשוי להוביל למצבים משונים, ואולי אף בלתי-רצויים. ואכן, באת-כוח שר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים הודיעה לנו כי המשרד שוקל תיקון הסעיף. לדעתנו כך ראוי לעשות. אך בינתיים הסעיף קיים לרבות סעיף 17(ג), והוא מקנה לשר (ובפועל למנכ"ל) שיקול דעת, שבמקרה זה לא ראינו יסוד להתערב בו.

לא מצאנו יסוד גם לטענות אחרות של העותרים.

לפיכך אנו דוחים את העתירה.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז באייר תשנ"ט (3.5.99).