עיסאם שוויקי ואח' נ' מדינת ישראל - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.זוהי עתירה לעיכוב הריסת ביתם של העותרים בשכונת א-טור בירושלים (להלן: המבנה). על-פי הנטען בעתירה במהלך שנת 2011 הוציא המשיב צו הריסה מינהלי למבנה, והעותרים הגישו התנגדות לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים אשר הוציא צו ארעי המעכב את ההריסה עד החלטה אחרת. העותרים מוסיפים וטוענים כי לימים הוצא צו הריסה נוסף, אשר גם לו התנגדו, אך התנגדותם נדחתה. לטענתם, ערערו על החלטה אחרונה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך זה לא היה מוכן לעכב את ההריסה, ולו עד לקיום הדיון בערעור. לבסוף, טוענים העותרים כי הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך זו נדחתה.

המשיב מצידו טוען כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרים אשר נמנעו מלהציג לאשורם את ההליכים הרבים שהתנהלו בעניין הריסת המבנה, הן בשל ההלכה הקובעת שבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דין שנתן בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים.

2.דין העתירה להידחות על הסף.

בניגוד לאופן שבו תיארו העותרים את השתלשלות ההליכים, טענותיהם זכו לבירור שיפוטי ממצה, וזאת בלשון המעטה. מבלי לפרט את ההחלטות השיפוטיות הרבות שניתנו בעניין זה די אם אזכיר כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים דן בעניינם של העותרים ארבע פעמים בעבר (רע"פ 6615/13 שוויקי נ' מדינת ישראל – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (29.10.2013); ע"פ 6679/13 כ-4,100 תושבי שכונת ח'לת אלעין נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (3.2.2014); ע"פ 1554/14 אחלאם נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (5.3.2014); ע"פ 2164/14 שוויקי נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (23.3.2014)), ובכל המקרים ערעורם נדחה. העותרים ניצלו עד תום את זכויותיהם הדיוניות במסגרת ההליך הפלילי, ומשניתנה בנושא החלטה סופית, אין כל מקום להתערבותו של בית משפט זה אשר כידוע אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות הניתנות בהליכים פליליים.

אשר על כן, העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 6,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ה באדר ב' התשע"ד (27.3.2014).