דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

מרים אביאן ו-498 אחרים נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

פסק הדין בבג"ץ 222/10 ניתן ביום 11 בינואר 2010.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

אין בידנו להיעתר לעתירה. הלכה היא כי בית-משפט זה אינו שם עצמו בנעליו של בית-הדין לעבודה – הוא הגוף האמון על משפט העבודה בישראל, למעט מקרים חריגים בהם נתגלתה חריגה מסמכות או טעות משפטית מהותית שהדעת אינה סובלת (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003)). עתירה זו אינה נמנית עם מקרים אלה, ומאחר וטענות העותרים נבחנו בידי ערכאות קמא לפני-ולפנים, ובהכרעותיהן לא גילינו פגם, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו עושים.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 11 בינואר 2010.

בית המשפט
בית המשפט העליון
מקרה
בג"ץ 222/10
נפתח
2010
ניתן
11 בינואר 2010
משך
שני עמודים

ההרכב

  • א' א' לוי
  • ע' ארבל
  • י' עמית

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 222/10 מרים אביאן ו-498 אחרים נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (11.1.2010)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

בג"ץ 222/10

בפני: כבוד השופט א' א' לוי · כבוד השופטת ע' ארבל · כבוד השופט י' עמית

העותרים: מרים אביאן ו-498 אחרים

נגד

המשיבים: 1. בנק הפועלים בע"מ · 2. בית הדין הארצי לעבודה · עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים: עו"ד יעל רון; עו"ד בנימין מ. כהן

פסק-דין

1.בעתירה זו נתבקשנו להורות על ביטול פסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, במסגרתו נדחה ערעורם של העותרים – גמלאי בנק הפועלים שפרשו פרישה מוקדמת, שביקשו להחיל עליהם הסדר קיבוצי שנחתם לאחר פרישתם. בדומה לבית-הדין האזורי לעבודה, גם בית-הדין הארצי הגיע לכלל מסקנה כי אין בטענותיהם של העותרים ממש, וזאת בהתבסס על ניתוח פרטני של הסכמי הפרישה שלהם ושל ההסדר הקיבוצי. כך לדוגמה נקבע, כי על אף ששיעור הפנסיה של העותרים הוצמד עד הגיעם לגיל פרישה "להסכמי השכר בבנק ותוספות היוקר" (כאמור בהסכמי פרישתם), לא הייתה כוונה לכלול בגדרי הצמדה זו גם הסכמים דוגמת ההסדר הקיבוצי האמור, הגוררים ויתורים משני הצדדים ועל כן מיועדים הם לעובדים פעילים בלבד. כמו כן, לא הייתה כוונה לכלול בהצמדה רכיבי שכר שלא נזכרו מפורשות בהסכמי הפרישה של העותרים, כגון אופציות ומענקים חד פעמיים, אשר עמדו במרכזו של ההסדר הקיבוצי. בנוסף, נקבע כי בניגוד לטענת העותרים, תוכנית האופציות שהופיעה בהסדר הקיבוצי הייתה אמיתית ולא שימשה מסווה לתוספת שכר, ואילו המענק החד פעמי שנכלל באותו הסדר היה בונוס לו העותרים לא היו זכאים ממילא.

העותרים סבורים כי במסקנות אליהן הגיעו בתי הדין לעבודה נפלו שגיאות מהותיות לעניין פרשנות תניות חוזיות שונות, ועתירתם כוללת התייחסות פרטניות לכל אחת מהן.

2.אין בידנו להיעתר לעתירה. הלכה היא כי בית-משפט זה אינו שם עצמו בנעליו של בית-הדין לעבודה – הוא הגוף האמון על משפט העבודה בישראל, למעט מקרים חריגים בהם נתגלתה חריגה מסמכות או טעות משפטית מהותית שהדעת אינה סובלת (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003)). עתירה זו אינה נמנית עם מקרים אלה, ומאחר וטענות העותרים נבחנו בידי ערכאות קמא לפני-ולפנים, ובהכרעותיהן לא גילינו פגם, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו עושים.

ניתן היום, כ"ה בטבת תש"ע (11.1.10).

שופטשופטתשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים