מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק
בלה אילייב נ' משטרת ישראל - אגף חקירות
פסק הדין בבג"ץ 2307/19 ניתן ביום 31 במרץ 2019.
ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.
התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.
התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 31 במרץ 2019.
- בית המשפט
- בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
- מקרה
- בג"ץ 2307/19
- נפתח
- 2019
- ניתן
- 31 במרץ 2019
- משך
- שני עמודים
ההרכב
- ד' ברק-ארז
- ע' ברון
- ג' קרא
כך מצטטים את פסק הדין.
בג"ץ 2307/19 בלה אילייב נ' משטרת ישראל - אגף חקירות (31.3.2019)
הנוסח המלא של פסק הדין.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ 2307/19
לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז · כבוד השופטת ע' ברון · כבוד השופט ג' קרא
העותרת: בלה אילייב
נגד
המשיבה: משטרת ישראל - אגף חקירות · עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת: בעצמה
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשטרת ישראל להפסיק להטריד אותה ולעקוב אחריה. ייאמר כבר בפתח הדברים כי העתירה כתובה ברובה בכתב ידה של העותרת, שאינה מיוצגת על ידי עורך דין ונראה שעברית אינה שפת האם שלה, ומכל מקום ישנו קושי ממשי להבין חלק ניכר מן הטענות. עם זאת, ברור מהעתירה כי העותרת בתחושה שהיא נתונה לרדיפה משטרתית – הכוללת חירור חורים בקירות בית מגוריה, הטמנת עשרות מכשירי האזנה ברחבי הבית, גרימת נזקים לחצר ולריהוט, הטמנת פתקים עם מסרים מאיימים במקומות שונים בבית, מעקב של מכוניות משטרה ואוטובוסים, וכיוצב'.
את טענותיה כלפי המשטרה שטחה העותרת זה מכבר בפני שורה של גורמים – ובהם מדור תלונות ציבור ארצי במשטרה, משרד מבקר המדינה, והמחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה. מן התגובות לפניות אלה, שצורפו לעתירה, עולה כי העותרת הגישה תלונה נגד משטרת ישראל בתחנת באר שבע; כי ביום 6.12.2018 נסגר תיק החקירה בשל "העדר עבירה פלילית"; וכי לא נמצאה עילה כלשהי להתערבות בהחלטת המשטרה בנדון.
לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה מאת המשיבה. העותרת מגוללת בעתירתה האשמות חמורות ביותר, בעלות אופי פלילי ואף קונספירטיבי, נגד משטרת ישראל והשוטרים הפועלים מטעמה. ניכר כי מבחינה סובייקטיבית חווה העותרת תחושה קשה של מצוקה, ואולם אין כל אפשרות להתייחס לטענותיה באופן ענייני. לא רק שהעתירה מנוסחת באופן אסוציאטיבי ובחוסר בהירות, אלא שאין בה כל יסוד עובדתי או ראייתי מינימלי הדרוש לדיון משפטי. בהינתן האמור, לא ניתן לדון בטענות העותרת וממילא לא ניתן להורות על הסעד שנתבקש (בג"ץ 5091/18 סנט אונורה בע"מ נ' רשות האכיפה והגבייה (19.11.2018); בג"ץ 8979/17 עשת נ' ראש הממשלה (10.1.2018); בג"ץ 4718/17 קליין נ' מנהל האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (14.2.2018)).
התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד באדר ב התשע"ט (31.3.2019).
בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.
- נציגות הבתים המשותפים ברחוב פסטרנק 1,3,5 וברחוב 2, 4, 6, 8 בתל אביב ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א ואח'עע"מ 2484/18 · 1 באפריל 2019
- חברת תפארת י.י.ח.א. בע"מ ואח' נ' דוד כהן ואח'ע"א 8333/16 · 31 במרץ 2019
- קיסר תעשיות ושיווק בע"מ נ' מדינת ישראל - הוועדה המיוחדתעע"מ 9166/17 · 31 במרץ 2019
- מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים נ' עוזי חקלאיעע"מ 7032/18 · 31 במרץ 2019
- מייק אדל ואח' נ' מנכ"ל מכון התקנים הישראלי ואח'בג"ץ 3905/15 · 31 במרץ 2019
- ודים מולדבסקי נ' שירות בתי הסוהר ואח'בג"ץ 5854/18 · 31 במרץ 2019