נאסר שלבי נ' חדרה עבד אל פתאח עבד אללה שלבי ואח'

פסק-דין

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2424/01

בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערער: נאסר שלבי

נגד

המשיב ים:

1.חדרה עבד אל פתאח עבד אללה שלבי

2.זוהיר נאסר עבד אל קאדר שלבי

3.פתחיה מוחמד ג'מיל שלבי

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי

בחיפה מיום 21.2.01 בת"א 1717/95 שניתן

על-ידי כבוד סגן הנשיא ח' פיזם

תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשס"ב (9.6.02)

בשם המערער: עו"ד ר' קאין

בשם המשיבים: עו"ד ר' ג'בארין, עו"ד ויסאם שלבי

פסק- דין

השופט א' מצא:

המערער הגיש תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, בדבר היותו בעל הזכויות בשתי חלקות קרקע הרשומות בבעלות גרושתו (המשיבה 1, להלן: המשיבה). תביעתו התבססה על הטענה, כי לביצוע המוסכם ביניהם במסגרת הסדר הגירושין ייפתה המשיבה את כוחו של בנם זוהיר (המשיב 2; להלן: זוהיר) להעביר לבעלותו את זכויותיה במקרקעין, ואילו זוהיר הסב את השליחות שהוטלה עליו לאחד עבדאללה חליל גרה. לימים הוברר לו - טען המערער - כי חרף עריכתם של שני ייפויי-כוח בלתי-חוזרים, שנועדו להבטיח את העברת המקרקעין לבעלותו, ערכה המשיבה ייפוי-כוח חדש המסמיך את זוהיר להעביר את המקרקעין לאשתו (המשיבה 3), שלטובתה אף נרשמה הערת אזהרה. בתובענה שכנגד עתרו המשיבים למתן פסק-דין המצהיר על בטלות ייפוי הכוח בו הסמיך זוהיר את גרה להעביר את המקרקעין למערער. לאחר שמיעת ראיות פסק בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת המערער ולקבל את תביעתם הנגדית של המשיבים. בפסק הדין נקבע, כי ייפוי הכוח הראשון בוטל על-ידי המשיבה בהסכמתו של זוהיר, ואילו ייפוי הכוח השני נחתם על-ידי זוהיר לאחר שהמערער הפעיל עליו "לחץ אלים" כי יפעל להעברת הבעלות אליו.

ערעורו של המערער על פסק-דין זה (ע"א 5904/97) נתקבל וההליך הוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמה ולמתן פסק-דין חדש. בפסק הדין נקבע, כי "גם אם מקבלים את קביעת השופט המלומד שהמערער הפעיל על [זוהיר]'לחץ אלים' להעברת הבעלות, אין מתבקש מכך בהכרח - לפי הדין הרלבנטי - שההתקשרות בטלה". בפסק-דינו השני החזיר בית המשפט המחוזי על כנם את ממצאי פסק-דינו הראשון, וכנגד הכרעתו האמורה מופנה הערעור שלפנינו.

הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מסקנתו העיקרית של בית המשפט המחוזי, בפסק הדין נשוא הערעור, היא, כי המערער לא הוכיח את טענתו כי המשיבה התחייבה להעביר לו את זכויותיה במקרקעין. בתביעת המערער נטען, כי בעריכת ייפוי הכוח הראשון הסמיכה המשיבה את זוהיר להעביר לו את זכויותיה. אלא שבכתב-הגנתם הודו המשיבים רק בכך שהמשיבה מסרה לזוהיר ייפוי-כוח בלתי-חוזר הנוגע למקרקעין, אך כפרו בטענת המערער שייפוי-כוח זה נועד להבטחת זכויותיו. ייפוי הכוח גופו לא הוצג כראיה ובהיעדר ראיה לתמיכת גרסת המערער קיבל בית המשפט גרסת המשיבים, כי ייפוי הכוח נערך לטובת זוהיר ובהסכמתו בוטל על-ידי המשיבה. גם את טענתו, כי במסגרת הסדר הגירושין ביניהם התחייבה המשיבה להעביר לו את זכויותיה במקרקעין, לא עלה בידי המערער להוכיח. בפסק-דינו של בית הדין השרעי נאמר, כי שני בני הזוג הודיעו שכל הזכויות הנתונות לכל אחד מהם ערב הגירושין תישמרנה, ובכך מצא בית המשפט תמיכה לגרסת המשיבה שפסק הדין השרעי נועד לשמור גם על זכויותיה במקרקעין הנדונים. המערער חזר ונאחז בייפוי הכוח שמסר זוהיר לגרה ושבו הוסמך גרה להעביר לו את זכויות המשיבה במקרקעין. אלא שעל יסוד הראיות שבאו לפניו קבע בית המשפט, כי ייפוי-כוח זה נחתם על-ידי זוהיר בעקבות איומי המערער, ומשום כך דינו להיבטל באשר נערך על-ידי זוהיר שלא מתוך רצון טוב.

מן האמור עולה כי הכרעת בית המשפט, בפסק הדין נשוא הערעור, סומכת על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי השופט על יסוד הראיות שבאו לפניו. טענות בא-כוחו של המערער לא שכנעוני כי בהכרעה עובדתית זו יש מקום להתערבותנו, או כי בגיבוש מסקנותיו של בית המשפט נפלה טעות משפטית. אשר על כן הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח. ערב שמיעת הערעור הודיע בא-כוח המשיבים לבית המשפט, כי המשיבה 1 הלכה לעולמה. עיזבונה של המשיבה 1 יבוא אפוא תחתיה.

ש ופט

השופטת ד' ביניש:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.

ניתן ביום ט' בתמוז תשס"ב (19.6.02).

(24.6.02).