פאטמה עאשור ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט י' עמית:

עניינה של העתירה בבקשה להורות למשיבים להעניק לעותרים 3-2 (להלן: העותרים) תעודות זהות. העותרים מחזיקים בהיתרי שהייה מתחדשים המאפשרים להם לשהות כדין בישראל.

1.העותרים לא הביאו לידיעתנו כי הגישו בחודש אוגוסט 2016 בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, ודבר הבקשה עלה לראשונה רק מתגובת המשיבים. מהתגובה עולה כי ביום 21.5.2018, חודשיים לאחר הגשת העתירה, המשיב 1 (להלן: המשיב) דחה את בקשת העותרים. על אף הרלוונטיות לבקשה מושא העתירה כלל לא הובא זכרה בפנינו. בית משפט זה הדגיש פעמים רבות, כי יימנע מלהושיט סעד למי שאינו שוטח את מלוא התשתית העובדתית הנוגעת לעניין (ראו: בג"ץ 5911/05 נובה נ' ראש הממשלה (12.9.2005); בג"ץ 1540/06 לאמוש נ' מדינת ישראל (22.2.2006)).

2.מכל מקום, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, באשר העותרים לא המתינו להחלטת המשיב, ועד למועד הגשת העתירה לא נתקבלה החלטה מנהלית בעניינם, שהיה אפשר להעמידה תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה.

3.ככל שהעותרים יבקשו להגיש עתירה חדשה כנגד החלטת המשיב, הרי שעומד לרשותם סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בעקבות כניסתו לתוקף של צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח- 2018, וגם מטעם זה יש מקום להורות על דחיית העתירה.

על כן, דין העתירה להידחות על הסף, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, יט"ז בסיון התשע"ח (31.5.2018).