נגואה לידאוי ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב 1 שלא לתת לעותר 2 מעמד בישראל. העותרים מבקשים להורות למשיב 3 לתת לעותר 2 מעמד בישראל. כן מבקשים הם צו ארעי לאסור על גירושו מישראל עד להכרעה בעתירה.

2.מן העתירה ונספחיה עולה, כי העותר 2, תושב עזה, הגיש בקשה להסדרת מעמדו מטעמים הומניטריים, לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס""ג-2003 (להלן: החוק). ביום 22.7.2013 דחה המשיב 1 את הבקשה. בהחלטה הובהר, כי סעיף 3א1 לחוק אינו מסמיך לתת מעמד של תושב קבע, וכי לא הוצגו טעמים הומניטריים מיוחדים למתן רישיון ישיבה ארעי. עצם שהות בן משפחתו של המבקש בישראל אינה טעם כזה, ואף לא העובדה שניתן למבקש היתר שהייה בשנים 2002-2001, מה גם שמעמד זה בוטל מחמת נישואי המבקש לתושבת האזור, נוסף על בת זוגו בישראל.

3.בעתירה נטען, כי העותרת 1, בת זוגו של העותר 2, נתונה במצב נפשי קשה עקב החשש מפני גירוש העותר 2 מישראל, ואף ילדיהם נתונים כעת תחת אותו חשש. כן טענו, כי העותר 2 אינו נשוי לכל אישה אחרת מלבד העותרת 1, וכי אם ישוב לעזה יהא נתון בסכנה, כיוון שייחשד בשיתוף פעולה עם ישראל נוכח מגוריו הממושכים בה.

4.דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף בלא צורך בתגובת המשיבים.

ההחלטה על דחיית בקשת העותר 2 ניתנה עוד ביום 22.7.2013. העתירה הוגשה בשיהוי ממשי, כמעט שלוש שנים למן המועד בו ניתנה ההחלטה. במהלך תקופה זו עשה העותר 2 דין לעצמו ונשאר בישראל בלא מעמד ובלא נקיטת כל הליך כנגד ההחלטה. לכך אוסיף, כי לא הוברר בעתירה האם העובדות הנטענות בה היו מונחות לפני המשיבים טרם ההחלטה, ומכל מקום, נוכח השיהוי הממשי בהגשת העתירה, ההחלטה שלפנינו איננה מתייחסת למצב הדברים העדכני ואף מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף (בג"ץ 5260/05 מילושב נ' משרד הפנים (23.8.2005)).

5.נוכח האמור העתירה נדחית על הסף, ועמה נדחית הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באדר ב התשע"ו (6.4.2016).