אברהם משלטי נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.העותר טוען כי הוא מרצה עונש מאסר ממושך באופן "לא חוקי" בגין עבירות שביצע "אדם אחר בכלל".

2.עיון בהחלטות קודמות של בית משפט זה מלמד כי העתירה שלפנינו היא הליך אחד מתוך שורה ארוכה של הליכים שיזם העותר, בגדרם טען כי מאסרו הוא בלתי חוקי וכי הרשעתו בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת היא הרשעת שווא. טענותיו של העותר נבדקו פעם אחר פעם בהליכים השונים, והן נדחו לגופן בשורה של פסקי דין סופיים (ראו בג"ץ 7764/15 משלטי נ' מדינת ישראל (16.11.2015), להלן: ענין משלטי, ורשימת ההליכים הקודמים שיזם העותר המנויה שם).

3.עתירה זו, כמו עתירות קודמות שהגיש העותר (שאינו מיוצג), אינה מגלה עילה, ועל כן דינה להידחות על הסף. גרסת החפות שמציג העותר זהה לגרסות חפות שהציג בהליכים קודמים, לגביה נקבע בענין משלטי כי "נראה כי מדובר בתיאוריה מופרכת שהגה העותר ושאינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, המושתתת על מסד בלתי אפשרי כגון שקיים אדם שלו תעודת זהות שמספרה זהה לזה של העותר". לפיכך אין מקום להידרש לטענותיו החוזרות והנשנות של העותר ולטענות הדומות להן פעם נוספת.

4.אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ח באדר ב התשע"ו (7.4.2016).