אבי נחמני ואח' נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח'

פסק-דין

עותרת מס' 2 והמשיב מס' 2 התגרשו. אחד הבנים הוא בחזקת האב והבן השני - העותר מס' 1 - בחזקת האם. ב3.4.2001- פנה המשיב מס' 2 לבית הדין הרבני האזורי בבקשה כי יורה על שהיית העותר מס' 1 עם אביו בליל הסדר (החל מיום שישי שעה 12:00 ועד ליום שני שעה 12:00). בית הדין נעתר לבקשה. העותרים לא הוזמנו לדיון ולא ידעו עליו כלל. מכאן העתירה שלפנינו. בהסכמת הצדדים אנו רואים כאילו ניתן צו על-תנאי.

עם פתיחת הדיון שאלנו את בא-כוח המשיב מס' 2, כיצד ניתן להגן על פסק דינו של בית הדין הרבני, שלא שמע כלל את העותרת מס' 2? על כך לא היתה תשובה. כל שעורך הדין העלה הוא שהזמן קצר, שהרי ליל הסדר הוא ב7.4.01-. זו כמובן לא תשובה המניחה את הדעת, שהרי מועדו של חג הפסח ידוע מראש וניתן היה לפנות לבית הדין הרבני באופן שיהיה זמן מספיק להזמין את העותרת מס' 2, ואם אין זמן מספיק די בכך בלבד כדי שבית הדין הרבני ידחה את הבקשה. על כל פנים, הזמן היה מספיק, כפי שהדיון בפנינו - אליו הוזמנו ובאו באי-כוח הצדדים - יעיד.

לגוף הענין, החלטת בית הדין הרבני האזורי פגעה בכללי הצדק הטבעי. ניתנה החלטה בלא שהעותרת מס' 2 הוזמנה. מטעם זה, ובלא להיכנס לפרטי הענין, דין הענין להתקבל.

התוצאה היא כי אנו עושים את הצו למוחלט, במובן זה שהחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום י' ניסן תשס"א (3.4.01) מתבטלת. המשיב מס' 2 יישא בהוצאות העותרים בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ג בניסן תשס"א (6.4.2001).