יוסף כסאברי נ' המוסד לביטוח לאומי ,סניף נצרת ואח'

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.ביום 28.9.2009 נפגע העותר ממטען צינור שהושלך אל מרפסת ביתו, ששימשה אותו גם לצרכי עבודתו כקבלן עצמאי. בעקבות הפיצוץ סבל העותר מנזקי גוף חמורים, ובהם קטיעת ידו השמאלית. בעתירה נטען כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה, משום שיציאתו למרפסת נעשתה לצורך הוצאת בגדי העבודה של פועליו מהספה הנפתחת שבה אוכסנו. אלמלא יצא למרפסת, כך נטען, לא היה נתקל בצינור ומרימו, והתאונה הייתה נמנעת. על רקע זה, מבקש העותר כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ח' שחר ו ב' סמו) בעב"ל 17274-05-16 מיום 20.7.2018, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (כב' השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור ג' נתב ו י' שוטלנד) בב"ל 38754-05-14 מיום 28.3.2016.

2.דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין לענייני עבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין שמורה למצבים חריגים בהם נתגלתה טעות מהותית שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ''ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 2449/11 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (23.05.2011); בג"ץ 10206/16 מזעקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (15.01.2017)). עניינו של העותר אינו נופל בגדר מקרים אלה. טענותיו נבחנו ונדחו בשני פסקי דין מנומקים, המבוססים בראש ובראשונה על הערכת מהימנות שלילית של גרסתו. אין ממש גם בטענת העותר לטעות בישום ההלכה שנקבעה בבג"ץ 8210/14 סילאוי נ' בית הדין הארצי לעבודה (26.07.2016) בעניין הכרה בפגיעה על רקע פלילי כתאונת עבודה. עניין סילואי עסק ב"סיכון דרך" ואינו רלוונטי לנסיבות המקרה דנן.

העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח בטבת התש"פ (15.1.2020).