ראאדה מחמוד דבור ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

המשנה לנשיא א' מצא:

העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת המשיב שלא להעניק לעותר 2, בעלה של העותרת 1, רישיון לישיבת קבע ואזרחות. מן החומר שלפניי עולה, כי בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות - אשר הוגשה ביום 27.11.1994 - נדחתה עוד ביום 4.8.1997 מטעמים ביטחוניים. העותרים לא עררו על החלטה זו ואף לא חידשו את פנייתם. את עתירתם הגישו ביום 28.3.2004, ועם הגשתה הוריתי על מתן צו ביניים ארעי המונע את גירושו של העותר 2 מישראל וביקשתי את תגובת המשיב.

דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה. בצדק נטען בתגובת המשיב, כי משחלפו כמעט שבע שנים מאז נדחתה בקשתם של העותרים, אין עוד אפשרות מעשית לבחון את סבירותה של ההחלטה, שכן התשתית העובדתית שעמדה ביסודה אינה עומדת עוד. הגשת העתירה בעת הזו מהווה, הלכה למעשה, ניסיון להגשת בקשה חדשה לאיחוד משפחות. אך הדרך לעשות כן היא בהגשת בקשה חדשה למשיב. לאחר שיכריע בית-משפט זה בעתירות התלויות ועומדות לפניו בתיקי בג"ץ 4022/02, בג"ץ 4608/02 ובג"ץ 7102/03, וככל שתהיה לעותרים עילה לכך, יוכלו הם להגיש למשיב בקשה חדשה.

העתירה נדחית. כפועל יוצא מכך, מתבטל צו הביניים שניתן בגדרה.

ניתן היום, כ"ז באייר תשס"ד (18.5.04).