דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

רוביק דניאלוביץ נ' ראש ממשלת ישראל ואח'

פסק הדין בבג"ץ 3188/99 ניתן ביום 27 ביוני 1999.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

אשר-על-כן העתירה נדחית.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 27 ביוני 1999.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 3188/99
נפתח
1999
ניתן
27 ביוני 1999
משך
3 עמודים

ההרכב

  • שלמה לוין
  • דליה דורנר
  • מנחם אילן

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 3188/99 רוביק דניאלוביץ נ' ראש ממשלת ישראל ואח' (27.6.1999)

הנוסח המלא של פסק הדין.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 3188/99

בפני: כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין · כבוד השופטת ד' דורנר · כבוד השופט מ' אילן

העותר: רוביק דניאלוביץ

נגד

המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל · 2. ממשלת ישראל · עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים · בשם

העותר: עו"ד עדי הדר · בשם

המשיבים: עו"ד אסנת מנדל

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

ממשלת ישראל החליטה בתאריך 9.5.99 להעביר לכל זכאי לסיוע ברכישת דיור, אשר ירכוש דירה בשכונה חדשה בירושלים, מענ ק של 20,000 ש"ח (להלן: מענק הבירה). כן החליטה הממשלה להעביר כ400- מליון ש"ח במסגרת תכנית רב-שנתית לפיתוח תשתיות במזרח ירושלים (להלן: תכנית הפיתוח). החלטת הממשלה בדבר העברת מענק הבירה היתנתה את יישומה בקבלת אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה - אישור אשר טרם ניתן עד כה. בנוגע לתכנית הפיתוח קבעה החלטת הממשלה, כי יישומה בשנה הנוכחית דורש אישור מאת ועדת הכספים של הכנסת, שכן ההחלטה מחייבת העברת תקציבים ממשרדי ממשלה שונים. ואילו בנוגע ליישום תכנית הפיתוח בשנים 2002-2000, עולה מהחלטת הממשלה כי יישום זה מחייב התבססות על המלצות של ועדת המנכ"לים לענייני ירושלים ואף אישור נוסף מטעם הממשלה שתכהן באותו זמן. המלצות ואישורים אלו אף הם טרם ניתנו.

העותר, שהוא סגן ראש עיריית באר-שבע ופעיל במפלגת "ישראל אחת", טען כי החלטת הממשלה פסולה, שכן נתקבלה ללא הסמכה מפורשת בחוק, ובלא שנקבעו קריטריונים לחלוקת הכספים ומקורות למימון ההחלטה. העותר הוסיף וטען, כי החלטת הממשלה נגועה בהפליה פסולה של תושבי באר-שבע וכי נתקבלה מתוך שיקולים זרים, שעיקרם חיזוק מעמד מפלגתו של ראש הממשלה בבחירות לכנסת ה15- שעמדו להיערך כמספר ימים לאחר-מכן.

המשיבים, מצידם, טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף משום היותה מוקדמת, ואף מן הטעם שהעותר לא צירף לעתירתו את עיריית ירושלים כמשיבה, וזאת למרות שקבלת עתירתו עלולה לגרום לה נזק רב. כן טענו המשיבים, כי ראוי לדחות את העתירה אף לגופה, וזאת מן הטעם שהחלטת הממשלה נתקבלה במסגרת מדיניות שאינה חדשה, בגידרה מבקשת הממשלה לחזק ולבצר את ירושלים. לבסוף טענו המשיבים, כי החלטת הממשלה אינה מפלה לרעה את העיר באר-שבע, שכן הממשלה פעלה אף לטובת פיתוחה של זו.

דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור, מתברר כי חלקיה השונים של החלטת הממשלה טעונים קבלת אישורים מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ועדת הכספים של הכנסת והממשלה שתכהן בעתיד. כן נדרשת המלצת ועדת המנכ"לים לענייני ירושלים. אישורים אלו טרם נתקבלו, ובהעדרם להחלטת הממשלה אין עדיין כל תוקף. יוצא איפוא, כי העתירה שבפנינו ממילא מקדימה את זמנה ולפיכך אין כל מקום לדון בה. אך מובן הוא כי אם יתקבלו בעתיד האישורים הדרושים רשאי העותר לשוב ולעתור לבית-משפט זה.

אשר-על-כן העתירה נדחית.

ניתן היום, יג בתמוז תשנ"ט (27.6.99).

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים