Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

רוביק דניאלוביץ נ' ראש ממשלת ישראל ואח'

HCJ 3188/99 was decided on 27 June 1999.

The court's decision, in its own words.

אשר-על-כן העתירה נדחית.

3 justices heard the case, and the ruling came on 27 June 1999.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 3188/99
Opened
1999
Decided
27 June 1999
Length
3 pages

The panel

  • שלמה לוין
  • דליה דורנר
  • מנחם אילן

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 3188/99 רוביק דניאלוביץ נ' ראש ממשלת ישראל ואח' (27.6.1999)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 3188/99

בפני: כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין · כבוד השופטת ד' דורנר · כבוד השופט מ' אילן

העותר: רוביק דניאלוביץ

נגד

המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל · 2. ממשלת ישראל · עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים · בשם

העותר: עו"ד עדי הדר · בשם

המשיבים: עו"ד אסנת מנדל

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

ממשלת ישראל החליטה בתאריך 9.5.99 להעביר לכל זכאי לסיוע ברכישת דיור, אשר ירכוש דירה בשכונה חדשה בירושלים, מענ ק של 20,000 ש"ח (להלן: מענק הבירה). כן החליטה הממשלה להעביר כ400- מליון ש"ח במסגרת תכנית רב-שנתית לפיתוח תשתיות במזרח ירושלים (להלן: תכנית הפיתוח). החלטת הממשלה בדבר העברת מענק הבירה היתנתה את יישומה בקבלת אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה - אישור אשר טרם ניתן עד כה. בנוגע לתכנית הפיתוח קבעה החלטת הממשלה, כי יישומה בשנה הנוכחית דורש אישור מאת ועדת הכספים של הכנסת, שכן ההחלטה מחייבת העברת תקציבים ממשרדי ממשלה שונים. ואילו בנוגע ליישום תכנית הפיתוח בשנים 2002-2000, עולה מהחלטת הממשלה כי יישום זה מחייב התבססות על המלצות של ועדת המנכ"לים לענייני ירושלים ואף אישור נוסף מטעם הממשלה שתכהן באותו זמן. המלצות ואישורים אלו אף הם טרם ניתנו.

העותר, שהוא סגן ראש עיריית באר-שבע ופעיל במפלגת "ישראל אחת", טען כי החלטת הממשלה פסולה, שכן נתקבלה ללא הסמכה מפורשת בחוק, ובלא שנקבעו קריטריונים לחלוקת הכספים ומקורות למימון ההחלטה. העותר הוסיף וטען, כי החלטת הממשלה נגועה בהפליה פסולה של תושבי באר-שבע וכי נתקבלה מתוך שיקולים זרים, שעיקרם חיזוק מעמד מפלגתו של ראש הממשלה בבחירות לכנסת ה15- שעמדו להיערך כמספר ימים לאחר-מכן.

המשיבים, מצידם, טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף משום היותה מוקדמת, ואף מן הטעם שהעותר לא צירף לעתירתו את עיריית ירושלים כמשיבה, וזאת למרות שקבלת עתירתו עלולה לגרום לה נזק רב. כן טענו המשיבים, כי ראוי לדחות את העתירה אף לגופה, וזאת מן הטעם שהחלטת הממשלה נתקבלה במסגרת מדיניות שאינה חדשה, בגידרה מבקשת הממשלה לחזק ולבצר את ירושלים. לבסוף טענו המשיבים, כי החלטת הממשלה אינה מפלה לרעה את העיר באר-שבע, שכן הממשלה פעלה אף לטובת פיתוחה של זו.

דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור, מתברר כי חלקיה השונים של החלטת הממשלה טעונים קבלת אישורים מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ועדת הכספים של הכנסת והממשלה שתכהן בעתיד. כן נדרשת המלצת ועדת המנכ"לים לענייני ירושלים. אישורים אלו טרם נתקבלו, ובהעדרם להחלטת הממשלה אין עדיין כל תוקף. יוצא איפוא, כי העתירה שבפנינו ממילא מקדימה את זמנה ולפיכך אין כל מקום לדון בה. אך מובן הוא כי אם יתקבלו בעתיד האישורים הדרושים רשאי העותר לשוב ולעתור לבית-משפט זה.

אשר-על-כן העתירה נדחית.

ניתן היום, יג בתמוז תשנ"ט (27.6.99).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools