חיים רובינסון נ' שופטי בית משפט העליון

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.זוהי עתירה נוספת שמגיש העותר, ניצול שואה, המגדיר עצמו כ"נרדף שואה". העותר סובל מבעיות רפואיות שונות ואף מוכר על-ידי מדינת ישראל כנכה הזכאי לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, שנכותו היא צמיתה ומשוקללת בשיעור של 100%. עם זאת, לאורך השנים הוא שב ומגיש עתירות שבהן הוא טוען כי זכויותיו מקופחות, וכי המדינה נוהגת בו שלא כדין ושלא בצדק.

2.במהלך השנים העותר חזר והגיש עתירות רבות שבהן טען לקיפוח זכויותיו, ואלה נדחו (מבלי למצות, ראו למשל: בג"ץ 307/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (8.2.2016); בג"ץ 1157/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (14.2.2016); בג"ץ 981/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (17.2.2016); בג"ץ 1747/16 רובינסון נ' משרד האוצר (3.3.2016); בג"ץ 2370/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (27.3.2016); בג"ץ 3611/16 רובינסון נ' בית המשפט העליון (4.5.2016); בג"ץ 6564/16 רובינסון נ' משרד האוצר - הרשות המוסמכת לחוק נר"ן (25.8.2016); בג"ץ 198/17 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (26.2.2017); בג"ץ 2165/17 רובינסון נ' ועדת חוקה ומשפט – כנסת ישראל (20.4.2017)). כפי שניתן להיווכח, פסק הדין האחרון בעניינו של העותר ניתן לפני פחות משבוע.

3.בעתירה דנן חוזר העותר ומעלה טענות על כך שנגרם לו עוול, ובכלל זה טענות כנגד פסק הדין שניתן בעניינו ביום 26.2.2017. זו הפעם העתירה מכוונת נגד שופטי בית המשפט העליון, והיא כוללת טענות בשפה משתלחת ומכפישה, שאף לא ניתן לחזור עליה.

4.דין העתירה להידחות. היא אינה מגלה עילה. יש בה זעקה, שמבטאת את מצוקתו הסובייקטיבית של העותר, אך אין לה בסיס משפטי. כידוע, בית-משפט זה, ביושבו כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין אחרים שניתנו על-ידו (השוו: בג"ץ 4562/01 שוורץ נ' השופט מישאל חשין (31.7.2001)). אין אף כל הצדקה לסגנון חסר האחריות שבו העתירה מנוסחת.

5.סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, ואך בשל רישומו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל אתמול, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' בניסן התשע"ז (26.4.2017).