גבריאל פרידמן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.העותר עבד ככבאי משנת 1973 ועד שנת 2002, אז פרש מן העבודה. בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה שהגיש העותר להכיר, בין היתר, במחלת הסכרת ממנה הוא סובל כפגיעות בעבודה, לפי חוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה נדחה מאחר שהעותר לא הוכיח כי הוא עונה על אחת מהגדרות "פגיעה בעבודה" לפי החוק. בית הדין העיר עם זאת, כי ייתכן שראוי לשנות החוק כך שתיבחן שאלת הקשר הסיבתי בין העבודה עצמה לפגיעה בעבודה, או כך שתוחל תורת הסיכון של עבודות מסוימות במקצועות מסויימים, לגבי מחלות מסויימות, מעבר לרשימת מחלות המקצוע או במסגרתה.

2.העותר טוען, בתמצית, כי פסק הדין מבחין למעשה בין מדע הרפואה לצורך הכרעת בתי המשפט האזרחיים בתיקים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, לבין מדע הרפואה לצורך תביעות בפני בית הדין לעבודה.

3.לאחר שעיינו בעתירה, אנו סבורים כי אין מנוס מדחיית העתירה על הסף. כעולה מפסק הדין, אין מדובר אלא ביישום של ההלכות הנוהגות על עניינו של העותר. פסק הדין אינו לוקה בטעות משפטית מהותית ולא ניתן לומר על כן כי הצדק מחייב את התערבות בית משפט זה, לאור נסיבות המקרה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). עוד יובהר כי בהערת בית הדין הארצי בדבר הצורך לבחון את שינוי החוק כך שיכיר בקשר סיבתי בין העבודה עצמה לפגיעה בעבודה יש טעם, אך כאמור, זהו עניין למחוקק ואל לנו להתערב בו.

אין מנוס אפוא מדחיית העתירה על הסף.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' באדר א' תשע"א (6.3.11).