רחמים ראובני נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.העתירה שלפנינו, עוסקת בטענות והאשמות שונות המופנות כלפי משרדי ממשלה, בתי משפט, פרקליטות המדינה וחברות ציבוריות שונות, אשר לפי גרסתו של העותר עשו 'יד אחת' במטרה לסחור במקרקעי המדינה, תוך קיפוח זכויותיהם הקנייניות של העולים החדשים אשר נקלטו בישראל, ונתיישבו בה בעשורים הראשונים לקיומה.

2.העותר, רחמים ראובני, עלה עם בני משפחתו מפרס, ובשנת 1948 קבע את מקום מושבו בגוש 30014, חלקה 103 ברחוב עמק רפאים בירושלים (להלן: המקרקעין). בעתירתו טוען ראובני, כי היה זכאי על-פי דין לרכוש את זכויותיו במקרקעין, אלא שמחמת התנהלותה של רשות הפיתוח נמנעה ממנו הרכישה. כעולה מהחלטתי מיום 2.6.2019, במרוצת השנים שחלפו, נדונו ונתבררו זכויותיו הקנייניות של ראובני במקרקעין, וטענותיו, על-ידי ערכאות שונות. בתי המשפט לערכאותיהם שבו וקבעו, כי דין טענותיו של ראובני להידחות, ועליו לסלק את ידיו מן המקרקעין. חרף כל אותן הכרעות – הוסיף ראובני להחזיק במקרקעין, תוך שהוא מנסה את מזלו, ממשיך ומעלה את טענותיו בהליכים נוספים, לפני מותבים שונים. משנדחו טענותיו, וקרב מועד פינויו מן המקרקעין – הוגשה העתירה שלפנינו, ועמה בקשה למתן צו-ביניים. בעתירתו, מבקש ראובני לשוות לטענותיו רושם של טענות ציבוריות-כלליות החורגות מענייניו הפרטניים, ונוגעות לתופעה רחבת היקף – התנהלות המדינה כלפי העולים החדשים שנקלטו בה בשנותיה הראשונות. אלא, שמבקשתו של ראובני למתן צו-ביניים עולה, כי 'אין כל חדש תחת השמש', והליך זה כמו קודמיו, עוסק בעניינו הפרטני – בזכויותיו במקרקעין.

3.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 2.6.2019 הלכה היא בידוע, כי "בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט בערכאות דיוניות – למעט במקרים חריגים שאינם לענייננו – וודאי לא על החלטותיו שלו כבית המשפט העליון" (בג"ץ 3486/15 זברוב נ' המשרד לקליטת העלייה (22.11.2015)). משבתי המשפט לערכאותיהם ישבו על המדוכה, בחנו את טענותיו של ראובני, והכריעו כי דינן להידחות, אין עוד מקום להוסיף ולדון בהן. היה לו לראובני יומו בבית המשפט, שוב ושוב וחוזר חלילה, מבלי שקופח.

4.אשר על כן, דין העתירה להידחות.

משלא הוגשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באב התשע"ט (15.8.2019).