חיים רובינסון נ' בית המשפט העליון ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העתירה שבפנינו היא עתירה נוספת בשורה ארוכה של עתירות שהגיש העותר, שאינו מיוצג, בהן הוא טוען כי הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) אינה משלמת לו את מלוא התגמולים המגיעים לו על פי החוק (לפירוט ההליכים השונים ראו, לאחרונה, בג"ץ 2370/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (27.3.2016)). יודגש כי לעותר נקבעה נכות משוקללת של 100% לצמיתות וכי הוא מקבל את הקצבה החודשית בשיעור המרבי לפי החוק (בג"ץ 307/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (8.2.2016)).

2.בעתירה דנן, המופנית הפעם גם כלפי בית משפט זה כמשיב, מלין העותר על דחיית עתירותיו הקודמות וטוען כי בית משפט זה לא השכיל להבין את פשר עתירותיו ועל כן לא נעתר להן.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כפי שתואר לעיל, טענות העותר נדונו ונדחו לא אחת על-ידי בית משפט זה ואין מקום להידרש אליהן פעם נוספת. השופט ס' ג'ובראן ציין באחת העתירות כי "מן הראוי שהעותר יפנים את עקרון סופיות הדיון" (בג"ץ 1747/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים, פסקה 3 (3.3.2016)) ולקריאתו זו אין לי אלא להצטרף.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בניסן התשע"ו (4.5.2016).