אברהם פרידמן נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח'

פסק-דין

מראשים רבים לצווים-על-תנאי ניתן לעותר צו-על-תנאי בעניין אחד בלבד. עניין זה הוא תוקפה המשפטי של תקנה ע"ח (6) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל. תקנה זו קובעת, כי בעל דין הרוצה לבטל, בכל שלב משלבי הדיון, תביעה או בקשה שהוגשה על ידו, אינו יכול לעשות זאת מכוחו הוא בלבד, אלא ההחלטה מסורה לשיקול דעתו של בית הדין. נטען בפנינו כי תקנה זו אינה כדין. גישה זו אינה נראית לנו. איננו רואים כל פסול בתקנת סדר דין, הקובעת כי השליטה על המשך הדיון אינה נתונה בידי התובע, אלא נתונה לשיקול דעת בית המשפט. כך הוא גם הדין בערכאות האזרחיות (תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). בכך ניתן לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של הנתבע.

בתקנה ע"ח (6) לא מצאנו כל פגם. שאלה אחרת היא, כיצד עושה בית הדין הרבני האזורי שימוש בשיקול הדעת הניתן לו. בעניין זה לא ניתן צו-על-תנאי, והוא אינו מונח בפנינו. לא נביע בו, על כן, כל עמדה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ט (14.03.99), בפני באי כוח הצדדים.