גריגורי לוצ'נסקי ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

עיינו בעתירה ובתשובה לה. כן עיינו בתצהירים הנוספים. שמענו טיעוני באי כוח הצדדים. נחה דעתנו כי המשיב פעל כדין. אזרחות אינה תנאי מספיק לקבלת דרכון. עניין מתן הדרכון נתון לשיקול דעת שר הפנים (סעיפים 2(א) ו6- לחוק הדרכונים, התשי"ב1952-). שיקול דעת זה אינו מוחלט. אסור לו, לשר הפנים, לשקול שיקולים זרים. אסור לו להפלות. צריך שהשיקול יהיה סביר. נחה דעתנו, כי בנסיבות העניין שלפנינו לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של שר הפנים. מסתבר שבמשך כל שנה, העותר נמצא בישראל מספר קטן של ימים. הוא לא השתקע בישראל. בנסיבות אלה, סירובו של שר הפנים נראה לנו כנופל למיתחם הסבירות. העובדה שמטעמים חריגים ניתן לו דרכון בעבר, אינה עילה להמשיך וליתן לו דרכון כשטעמים מיוחדים אלה אינם קיימים עוד.

העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיב, בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ט (14.03.99), בפני באי כוח הצדדים.