עו"ד איתן ארז- מפרק האגודה שער אפרים ואח' נ' עו"ד מיכאל אטלן- יועמ"ש של משרד הכלכלה והתעשייה ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים את ביטול החלטתו של משיב 1, מיום 4.4.2017, במסגרתה התקבל ערעור שהגיש משיב 4 על החלטת משיב 3 בעניינו, והחלטה זו בוטלה.

בתגובתם המקדמית לעתירה, מיום 16.8.2017, הציעו משיבים 1-3 כי ההחלטה מושא העתירה תבוטל, ומשיב 3 יאפשר למשיבים 1 ו-4 – הצדדים להליך המקורי – "להגיש לו התייחסותם בכתב לעניין השלכות הקביעה כי מקור סמכותו של עוזר הרשם להכריע ביחס לגובה החוב הוא בסעיף 48(2) לפקודה. לאחר קבלת התייחסויות אלו ובחינתן תינתן החלטה נוספת של עוזר הרשם בסוגיית חובו של המשיב 4 לאגודה". בעקבות זאת, נדרשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם – וביום 18.10.2017 השיבו לכך בשלילה, וביקשו כי נורה על מחיקת העתירה.

בתווך, הגיש משיב 4 בקשות "לעיכוב ביצוע ו/או ביטול ההחלטה" בה נדרשו העותרים למסור את עמדתם לגבי המשך ההליך, ולמתן צו ביניים האוסר על מימוש המתווה שהציעו משיבים 1-3. לדידו, מתווה זה אינו חוקי, לוקה בפגמים דיוניים ומהותיים חריפים, ואין לקבלו. משום כך, ועל מנת לשים קץ להליכים המתמשכים, יש לדחות את העתירה לגופה ולקבוע כי החלטת משיב 1 התקבלה בסמכות.

2.נקודת המוצא להכרעה בעתיד העתירה היא הכלל לפיו "יוזם הליך דיוני בבית משפט, השולט על עצם היוזמה להגשתו, רשאי גם לבקש את מחיקתו, כאשר מסיבות שונות איננו רואה עוד טעם להמשך ההתדיינות בתובענתו" (בג"ץ 2445/06 איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, פסקה 32 (31.5.2009); השוו ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה, פסקה 17 (27.6.2011)). אמנם, קיימים חריגים לכלל זה (שם), אך בהתחשב בשלב הדיוני המקדמי בו מצויה העתירה שבכותרת, ומשלא ניתן לייחס לעותרים חוסר תום לב בבקשת המחיקה – שהוגשה בעקבות המתווה שהציעו משיבים 1-3 – אין מקום לכפות על העותרים להמשיך ולברר את עתירתם.

איננו מביעים, כמובן, כל עמדה לגבי המתווה שהציעו משיבים 1-3, וטענותיו של משיב 4, שאינו מיוצג, שמורות לו. אין בפסק דין זה כדי למנוע ממשיב 4 להשיג על המתווה האמור בדרך הראויה. נראה כי ייטב אם ייעזר לשם כך בייצוג משפטי, אך עניין זה נתון לשיקול דעתו.

3.סוף דבר, העתירה נמחקת. הבקשות שהגיש במסגרתה משיב 4 – נדחות.

ניתן היום, י' בחשון התשע"ח (30.10.2017).