אבישי נתיב נ' המשקמת עו"ד ליאורה סבירסקי ואח'

פסק-דין

1.העותר ורעייתו הגישו לבית משפט השלום בירושלים תביעה לאכיפה ולסעד כספי נגד המשיבה 3. המשיבה 3 לא התייצבה לישיבת קדם משפט שנערכה ביום 3.4.00, ולפיכך קיבל בית המשפט את התביעה ביום 21.7.00. ביום 7.12.00 החליט בית משפט השלום לבטל את פסק הדין. הדיון בתובענה נמשך, וביום 13.3.01 נפסק שוב, הפעם לאחר דיון במעמד הצדדים ובהסכמתה של המשיבה 3, כי יש לקבל את תביעת האכיפה. בית המשפט נמנע מלפסוק פיצויים. העותר ורעייתו הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בדיון שנתקיים ביום 16.9.01 הסכימו בעלי הדין לביטולו של פסק הדין ולמחיקתה של התובענה. כמו כן הועלתה אפשרות נוספת לעניין הבית נשוא התובענה לאכיפה, ונקבע כי אם לא תגובש הסכמה "שמורה לכל צד הזכות לנקוט בכל הליך שיראה לנכון". ההסדר המוסכם קיבל תוקף של פסק דין.

זמן מה לאחר מכן הגישו העותר ורעייתו בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בה עתרו לאכיפתו של הסדר הפשרה בגדר הליך שכונה "בזיון בית המשפט". הבקשה נדחתה מן הטעם שלא הופר שום צו שיפוטי. בעתירה שלפנינו חוזר העותר ומעלה את סוגיית האכיפה, וכן הוא תוקף את ההחלטה שדחתה את בקשתו בעניין בזיון בית המשפט.

2.העניינים המועלים בעתירה אינם מצריכים את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. טענותיו של העותר בכל הנוגע לבית ולאכיפת ההסכם הנוגע לו יכולות להתברר בבית המשפט המוסמך. במסגרת הפשרה שהושגה בערעור הנזכר הוסכם שכל צד יוכל לנקוט בכל הליך שייראה לו. כמובן, שאין בכך כדי לפתוח את שעריו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. הוא הדין בכל הנוגע להשגתו של העותר על ההחלטה בבקשתו בנושא בזיון בית המשפט. גם צירופם כמשיבים בעתירה של המשיבים 1 ו2- אין בו כדי לשנות.

3.אי לכך, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ב' בסיון תשס"ב (13.5.02).