רן וולף, חבר מועצת עיריית ירושלים ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

העותרים, חברי מועצת עיריית ירושלים, מבקשים מבית המשפט להצהיר על בטלותה של החלטת מועצת העירייה בדבר העברתם למשיבה 4 של כספי היטל השבחה, היטל סלילה, אגרות תיעול ואגרות בנייה, בסכום כולל של 26,700,000 ש"ח. כן מבקשים העותרים מבית המשפט להצהיר, כי האישור שניתן על-ידי שר הפנים (המשיב 3) לתקציב הכולל את העברות הכספים האמורות למשיבה 4 בטל גם הוא. העיון בטענות הפרקליטים הביאנו לכלל מסקנה, כי לעת הזאת אין עילה להתערבותנו בהחלטות האמורות.

המשיבה 4 היא חברה שהוקמה ביוזמה משותפת של מועצת עיריית ירושלים ושל הרשות לפיתוח ירושלים והנשלטת על-ידן. ייעודה המוצהר, שאף הוגדר בהסכם שכרתו עמה העירייה והרשות, הוא לפעול לקידום התכנון והפיתוח של מרכז העיר. בגין הפרוייקטים שהוטלו עליה נקבע תקציב המורכב מהיטלים שהעירייה, או הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מוסמכות ומתכוונות לגבות מתושבי האזור שהוגדר, לצורך פעילותה של המשיבה 4, כ"מרכז העיר". גובה התקציב נקבע על-פי המלצת ועדת הכספים של מועצת העירייה ואושר בהחלטת המועצה. משאושרה ההחלטה על-ידי שר הפנים, הוסמכה העירייה להעביר למשיבה 4 היטלי השבחה בסכום כולל של 12,800,000 ש"ח, היטלי סלילה ואגרות תיעול בסכום כולל של 13,300,000 ש"ח ואגרות בנייה בסך 600,000 ש"ח. העותרים טענו, כי החלטה זו לוקה באי-חוקיות. חששם הוא, כי כספי ההיטלים, הנגבים על-ידי העירייה מן התושבים, יימסרו למשיבה 4 אשר תוכל להשתמש בהם שלא למטרות שלהן נועדו, בעוד שהעירייה - שבידה הסמכות ועליה החובה להשתמש בכספים למטרות שלשמן נגבו - אינה עושה את המוטל עליה.

איננו סבורים כי לחששם האמור של העותרים יש אחיזה של ממש. מן הנתונים שהובאו לפנינו על-ידי המשיבים עולה, כי המשיבה 4 עתידה לפעול אך ורק בביצוע הפרוייקטים שאושרו, או יאושרו, במסגרות החוקיות המקובלות, וכי אין בהפעלתה במשימות ביצוע כאמור כדי לגרוע מחובותיה החוקיות של העירייה או לפטור אותה מהפעלת סמכויות הנתונות לה. אף העותרים אינם חולקים כי באישור הפרוייקטים שביצועם הוטל על המשיבה 4 לא נפל כל פגם. מן התכנית שגובשה להפעלתה של המשיבה 4 נובע, כי הכספים יועברו לה לצורך כל אחד מהפרוייקטים לפי סוגו וייעודו ומן המקור החוקי המיועד למימונו. העברות הכספים תותאמנה לשלבי הביצוע של כל אחד מהפרוייקטים ויקוים פיקוח שוטף הן על ביצוע העבודות והן על ההעברות הכספיות. לא למותר להוסיף, כי בא-כוחה של המשיבה 4 הצהיר לפנינו, כי שולחתו מודעת לדואליות הנורמאטיווית המתחייבת מאופייה ומייעודה, ומכאן אף לחובתה לכפוף את דרכי פעולתה לדיני המינהל הציבורי.

על רקע נתונים אלה, ובהתחשב במגזרה הצר של העתירה שבחרה להתמקד רק בהחלטות הנוגעות להעברת הכספים, איננו רואים צורך להידרש לשאלה היותר מורכבת, אימתי ובאלו תנאים ומגבלות רשאית רשות להסתייע בתאגידים לצורך הפעלתן של סמכויות המופקדות בידה. יצוין כי ההחלטה בדבר הקמתה של המשיבה 4 נולדה על רקע נסיבות מיוחדות ולתכלית מוגדרת, ועל-פי התשתית שהונחה לפנינו לעניין דרכי הפעלתה, לא השתכנענו כי בהחלטות אשר נגדן הופנתה העתירה נפל פגם המקים עילה להתערבות בית המשפט. אשר על כן החלטנו לדחות את העתירה. אין בכך כדי למנוע מן העותרים לשוב ולפנות לבית המשפט בנושאים הקשורים בהפעלתה של המשיבה 4, אם וכאשר תהיה בידם עילה לכך.

העתירה נדחית וצו הביניים שניתן בגדרה מתבטל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ב (6.6.02).