ניסים חדד נ' היועצת המשפטית משרד הבריאות ואח'

פסק-דין

כפי שהעותר אומר, זוהי עתירה שמינית שהעותר מגיש לבית משפט זה באותו עניין: הסירוב של משרד הבריאות לקבל אותו ללימודי סיעוד במסלול מקוצר המיועד לבעלי תואר אקדמי.

העתירה האחרונה שהעותר הגיש נדחתה על הסף ובית המשפט חייב את העותר לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 5,000 ש"ח. נגד פסק הדין באותה עתירה הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף. הבקשה באה בפני השופט מצא (דנג"ץ 8696/99) והוא דחה את הבקשה.

העותר יוצא חוצץ נגד ההחלטה של השופט מצא. תחילה פנה העותר בבקשה אל נשיא בית המשפט העליון, במטרה לבטל אותה החלטה, אך העוזר המשפטי של הנשיא דחה את הבקשה. עכשיו הוא חוזר על הבקשה בעתירה זאת. הבקשה היא לבטל את ההחלטה של השופט מצא "משום שהשופט התייחס בעבר בשלילה גמורה לבקשתו הצודקת להתקבל ללימודי סיעוד".

אין יסוד לבקשה זאת. ראשית, בית משפט זה אינו נוהג לבקר החלטה שנתקבלה על ידי שופט של בית משפט זה בבקשה לקיים דיון נוסף. שנית, לגוף העניין, הבקשה לקיים דיון נוסף לא הופנתה נגד פסק דין בו השופט מצא ישב לדין, והעובדה שהשופט מצא ישב לדין בעניינו של העותר במשפט אחר אינה פוסלת אותו כלל ועיקר מלהחליט אם הבקשה לקיים דיון נוסף תואמת את דרישת החוק, כפי שנקבעה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.

העותר מוסיף בקשה חלופית, כדלקמן: "צו ביניים המורה למשרד הבריאות לקבל אותי לקורס דו שנתי בסיעוד העומד להיפתח בחודש אוקטובר ב'וולפסון'". גם לבקשה זאת אין יסוד. ראשית, אין בעתירה עצמה כל תשתית, עובדתית או משפטית, התומכת בבקשה זאת. שנית, אם העותר מסתמך על התשתית שהניח בעתירות קודמות, הרי כבר פסק בית משפט זה, יותר מפעם אחת, כי אין בה כדי להצדיק את מתן הסעד המבוקש. ראו, בין היתר, בג"צ 8171/99. ואין בעתירה זאת דבר או חצי דבר המלמד כי חל שינוי במצב המצדיק דיון נוסף באותו עניין.

לפיכך אנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף.

העותר ישלם את הוצאות המשפט לאוצר המדינה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ד' בסיון התש"ס (7.6.00).