צבי זילברשלג נ' עיריית עפולה ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עתירה למתן צו על תנאי המורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בעפולה לנמק מדוע לא תעניק פיצוי לעותר בגין קרקע אשר נלקחה ממנו שלא כדין.

2.העותר הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בטענה כי יש להשיב לו את הקרקע שהופקעה או לחלופין להעניק לו פיצוי בשל שינוי היעוד בקרקע. עתירה זו נדחתה (עת"ם 258/09, כבוד השופטת נ' מוניץ). העותר הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין, אולם בקשה זו נדחתה (בר"ם 1243/10, כבוד הרשמת ד' כהן – לקח).

3.לטענת העותר טעה בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו, שכן היה עליו להמתין עד לסיום חקיקתו של החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע – 2010. לפי חוק זה, כך נטען, העותר זכאי לפיצוי לאור שינוי היעוד של הקרקע. לטענת העותר, הקרקע הופקעה ממנו לצורכי ציבור, אולם בפועל נעשה בה שימוש לצורכי חניות פרטיות לדיירים.

4.עיון בטענות העותר מלמד כי הלכה למעשה אֵלו הן טענות ערעוריות נגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. כלל מושרש הוא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות או פסקי דין של בתי משפט אזרחיים או פליליים (בג"ץ 6503/10 מרדכי צבי צדק יופטרו נ' כב' השופט שפסר (14.9.2010); בג"ץ 11872/05 פדל נ' בית המשפט המחוזי חיפה (27.12.2005); בג"ץ 1536/00 אופטיק שיטות וריהוט נ' בית משפט השלום באר שבע (2.4.2010)). גם אם נמצאו לכלל זה חריגים, הרי שהעתירה שלפנינו אינה נמנית עליהם, ואין מקום לדון בטענות העותר לגופן.

5.העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בסיון תשע"ב (3.6.2012).