התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' שר האוצר ואח'

פסק-דין

1.עניינה של העתירה בביטולו של סעיף 72 ו(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג1963-. על פי הוראת סעיף זה, לא יותר מס מכירה לפי הוראות סעיף 72ד(א) בניכוי, על פי כל דין.

2.אין אחידות דעים בין שופטים, מלומדים ומשפטנים בשאלה אם הטלת מס מהווה פגיעה בזכות הקניין. העותרת איננה תוקפת את עצם הטלת המס אלא את אי התרת ניכויו, ובנושא זה, מקל וחומר שלא ברור כי יש בכך משום פגיעה בקניין. אלא, שאין עלינו להידרש לשאלה זו בעניין שלפנינו, משום שגם אילו סברנו כי יש בהוראת החוק שאינה מתירה ניכוי הוצאת מס לצורך מס הכנסה, פגיעה בזכות קניין, אנו בדיעה, כי החוק המורה כן, שנועד להחליף הסדר חוקי אחר, איננו בלתי חוקתי, באשר הוא נחקק לתכלית כלכלית-מיסויית ראויה והוא איננו פוגע בזכות, במידה העולה על הנדרש.

3.לאחר שקילת טענותיהם המקיפות והמעניינות של הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי הסעיף האמור הוא לגיטימי במסגרת דיני המיסים ואין בו פגיעה בזכות המצדיקה התערבות בית המשפט בדבר חקיקה של הכנסת. זהו נושא של מדיניות כלכלית-מיסויית שלא לנו אלא למחוקק לקבעה, כפי שאכן עשה. משעומדת הוראת החוק במבחן החוקתי, אין זה עניינו של בית משפט זה לבדוק את סבירותה הכלכלית-מיסויית של ההוראה.

4.ראוי להעיר, כי אף שהעתירה אינה מתייחסת לסעיף 114 לאותו חוק, נראה כי הוא רלבנטי לה ואילו מצאנו ממש בעתירה ככל שהיא מתייחסת לסעיף 72ו(א) היינו מטפלים גם בתוקפו של סעיף זה.

5.העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"א (17.1.01).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.