מקסים מון נ' מדינת ישראל-שירות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

השופט א' שהם:

1.לפנינו עתירה, במסגרתה משיג העותר, אסיר בבית הסוהר, על שלילת ביקורי משפחות אסירים בבית הסוהר, כצעד ענישתי מטעמו של המשיב.

2.בתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה, מיום 18.1.2017, התבקש בית המשפט לדחות את העתירה על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי. לפיכך, התבקש העותר להודיע לבית המשפט, וזאת עד ליום 9.2.2017, האם נוכח קיומו של סעד חלופי, ניתן למחוק את העתירה, ללא צו להוצאות.

ביום 23.01.2017, הודיע העותר לבית המשפט, כי לא קיבל לידו את תגובתו המקדמית של המשיב, וביקש לאפשר לו להשיב לתגובה המקדמית, תוך 30 ימים ממועד קבלתה. ביום 24.1.2017, התבקש המשיב להמציא לעותר העתק מתגובתו המקדמית לעתירה, והעותר נדרש למסור את תשובתו לתגובה המקדמית, עד 21 ימים ממועד קבלתה.

על פי אישור המסירה המצוי בתיק העתירה, עולה כי העותר קיבל לידו העתק מתגובתו המקדמית של המשיב , ביום 8.2.2017. לפיכך, ועד ליום 1.3.2017, היה על העותר להשיב לתוכנה. ואולם, תשובתו של העותר לא הוגשה לבית המשפט, עד למועד כתיבת פסק דין זה. מכאן, פסק הדין.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

הלכה היא כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה, שעה שלעותר עומד סעד חלופי בבית משפט אחר (בג"ץ 7525/16 וידובסקי נ' שירות בתי הסוהר (11.1.2017); בג"ץ 1729/15 מכני נ' שירות בתי הסוהר (6.5.2015); בג"ץ 806/15 שמואלי נ' מדינת ישראל (3.3.2015)). הלכה זו עומדת על מכונה, גם כאשר העתירה כוללת סוגיות עקרוניות, העשויות להשפיע על מאסרם של אסירים נוספים (בג"ץ 7667/16 ג'רבוע נ' שירות בתי הסוהר (9.10.2016); בג"ץ 4283/14 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שירות בתי הסוהר (17.6.2014); בג"ץ 1048/13 אטיאס נ' וועדת הפנים כנסת ישראל (4.6.2013)). בשולי הדברים, יצויין, כי הכללים האמורים הובאו לידיעת העותר שלפנינו, במסגרת פסק דין בעתירה אחרת שהגיש לבית משפט זה, ולבסוף נמחקה (בג"ץ 5138/13 מון נ' שירות בתי הסוהר (30.9.2013)).

בענייננו, קובע סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), כי אסיר המבקש להגיש "עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו" יגישה לבית המשפט המחוזי, שבאזור שיפוטו מצוי בית הסוהר בו הוא מוחזק. לפיכך, עומד לעותר סעד חלופי באמצעות הגשת עתירתו לבית המשפט המחוזי המוסמך. רק לאחר שתינתן החלטה בעתירה, יוכל העותר, אם יחפוץ בכך, לפנות בבקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון, בהתאם לאמור בסעיף 62א(ג) לפקודה.

4.העתירה, נדחית, איפוא, על הסף.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט באדר התשע"ז (27.3.2017).