שאול בר נוי נ' עמי סביר, עו"ד ואח'

פסק-דין

1.ביום 12.2.2017 דחיתי את בקשת המערער להורות על עיכוב ההליכים בעש"א 13515-03-16 עד להכרעה בערעור דנן. קבעתי כי ערעור הפסלות יידון לאחר הפקדת העירבון. העירבון הופקד.

2.המערער, שאינו מיוצג, הגיש כעת בקשה נוספת שכותרתה: "בקשה בעניין "מרוץ הדיון" בערעור מסעיף 77א לחוק ביהמ"ש (פסלות)". לדברי המערער, השופט העמית מ' סובל-שלום נתן פסק דין בעניינו ביום 19.3.2017 בעש"א 13515-03-16, וכי על פסק הדין הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. המערער מבקש לייעל את הדיון ולכן מבקש ליתן החלטה בנוגע "למעמדם" של שני ההליכים, "אחד לצד השני, ערעור הפסלות, והליך המקביל, בקשת הרשות".

3.דין הערעור להידחות. די בכך שהדיון בתביעה נושא ערעור זה הסתיים כדי לדחות את הערעור. כידוע, בעוד ערעור על גוף פסק דין או החלטה צופה פני עבר, ובא לבחון את תוקפן של החלטות שנתקבלו, בקשה וערעור פסלות צופים הם פני עתיד (ע"א 9806/16 ארביב נ' בנימין (31.1.2017)); זאת, שכן הם בוחנים האם שופט יכול להמשיך לשבת בדין או כי יש להעביר את התיק התלוי ועומד לטיפולו של שופט אחר (השוו: ע"א 5161/16 אי מסטר בע"מ נ' מגדלי הים התיכון בע"מ (15.3.2017)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 44 (2006) (להלן: מרזל)). כאמור, עם סיומו של ההליך, אין סיבה שבית משפט זה יקדיש מזמנו לסוגיית הפסלות, שהפכה לתיאורטית (השוו: ע"א 8297/14 דור נ' וי. אמ. ג'י אריאל קומודיטיס (1996) בע"מ (10.2.2015)). דרך המלך במקרים כמו זה היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת השגה על פסק הדין עצמו (השוו: ע"א 230/16 אדזיאשילי נ' טרן (12.1.2016); מרזל, עמודים 340-338), ואכן, המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

4.כאמור, במקרה דנן ניתן פסק דין בתביעה מושא הערעור דנן ביום 19.3.2017. עם מתן פסק הדין, סיים בית משפט השלום לדון בתביעה שבגדרה ניתנה ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות. בנסיבות אלה, הדיון בערעור דנן התייתר. בקשת רשות הערעור שהגיש המערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, תידון לגופה. בכך הוכרע מעמדם של שני ההליכים, כפי בקשת המערער.

אשר על כן, ערעור הפסלות נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתן ביום, כ"ט באדר התשע"ז (27.3.2017).

היום, י"ג בניסן התשע"ז (9.4.2017).