ויאצסלב טסלקין נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

השופט י' עמית:

העתירה שלפנינו מכוונת נגד המסגרת הטיפולית המוצעת לאסירים הכלואים באגפי הפרדה ובאגפים השמורים בבתי הכלא. בתמצית שבתמצית, נטען כי המסגרת הטיפולית העומדת לרשות אותם אסירים מפלה אותם לרעה, בין היתר, משום שהיא אינה עולה כדי "מסגרת טיפולית ממצה" לצורך בחינת האפשרות לקציבת עונש מאסר עולם.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה) מורה כלהלן:

עתירה

62א. (א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה – עתירה).

טרוניה לגבי המסגרות הטיפוליות והשיקומיות המוצעות לאסירים הכלואים באגפי הפרדה ובאגפים השמורים בבתי הכלא היא בגדר עניין הנוגע למאסר, ומשכך הסמכות לדון בעתירה דנן מסורה לבית המשפט המחוזי, וזאת "אף אם העתירה מעלה שאלות עקרוניות בעלות השלכות רוחב על מאסרם של אסירים נוספים" (בג"ץ 7667/16 ג'רבוע נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 2 (9.10.2016); בג"ץ 4283/14 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שירות בתי הסוהר (17.6.2014)). לאחר שתינתן החלטה בעתירה בבית המשפט המחוזי, אם יחפוץ בכך, יוכל העותר לפנות בבקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט זה, בהתאם לאמור בסעיף 62ג לפקודה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד בתמוז התשפ"א (24.6.2021).