מוחמד חשאש נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

1.לפנינו עתירה שהגיש העותר, אסיר בטחוני המרצה את עונשו בכלא קציעות, שעניינה, ככל שניתן להבין מהכתוב בה, הוא בטענות שונות כלפי התנהלות שירות בתי הסוהר (המשיב 3. להלן: "השב"ס") בזמן שהותו במאסר.

2.העותר מודע לכך כי האכסנייה הנכונה לדון בעניינה של העתירה – העוסקת בתנאיי מאסרו של העותר – היא בית המשפט המחוזי (ראו סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971), ואכן ציין כי הגיש עתירה מתאימה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ואולם, מאחר שהדיון בעניינו נקבע לעוד מספר חודשים, בעוד לשיטתו נושא העתירה דחוף וקריטי לו, הוא מצא לנכון להגיש עתירה גם לבית משפט זה כדי להחיש את הטיפול בעניינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כלל מושרש וידוע בפסיקתנו הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו דן בעתירות מקום בו יש בידי העותר סעד חלופי נאות שטרם מוצה על ידיו. זאת, אף אם העתירה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות באשר לזכויות החוקתיות של האסיר (ראו והשוו: בג"ץ 2055/02 עבייד נ' שר הבטחון, פסקה 6 (12.12.2002); בג"ץ 4531/09 ברגותי נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2010); בג"ץ 1103/10 המשרד לענייני אסירים ומשוחררים ברשות הפלסטינית נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (23.2.2011)). משכך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, אין מקום לבירור העתירה דנן בפני בית משפט זה. ודוק, העובדה כי מדובר בנושא "דחוף וקריטי" לדברי העותר אין בה די כדי לשנות מהכלל האמור, שכן בעניין זה ניתן להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט הדן בעתירת האסיר.

4.סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בתמוז התש"ף (28.6.2020).